אהבה לא צפויה

פרק 27

פרק 27
-נקודת מבט נאיה-
קמתי עם כאב ראש מטורף!! לא הבנתי איפה אני ולא הבנתי מה קרה לי. אני רק יודעת שכאב לי הראש ממש. לא זכרתי כלום. התחלתי לקום מהמיטה וראיתי את דניאל לידי. דניאל? מה הוא עושה פה? לאט לאט כל מה שקרה מאתמול בלילה חזר לי בבום!! וגם הכאב ראש חזר איתו.
נזכרתי פתאום איך נמרחתי על דניאל, איך רציתי שנקיים יחסי מין. נזכרתי פתאום גם את כל השטויות שאמרתי.
יואו רציתי להעלם. איך דפקתי ככה הכל? ועוד עם דניאל?
בטח ירד לו ממני אחרי אתמול בלילה. איזה פדיחות יואו יואו. ורגע, שכבנו בסוף? אמאלה לא רוצה לדעת.
כל הספקות האלה עשו לי עוד יותר כאב ראש והחלטתי להעלם מהבית לכמה שעות לפני שדניאל מתעורר.
לא רציתי להסתכל לו בעיינים אפילו, איך אני יכולה אחרי הפדיחה הזו אתמול? קמתי שטפתי פנים והחלפתי לבגדים רגילים כאלה. לקחתי בקבוק מים את הטלפון ויצאתי מהבית משאירה את דניאל לישון במיטה שלי.
החלטתי לעשות הליכה, רק אני והמחשבות שלי.
השעה הייתה די מוקדמת, 06:35. מה אני אעשה שהראש שלי החליט להעיר אותי עם כאבים מטורפים?
פשוט המשכתי ללכת וללכת. לקחתי גם כסף איתי כדי שאקנה איזה משהו בחוץ. פתאום ראיתי פינה חמודה כזו שקטה שאין בה אף אחד וספספל, התיישבתי שם והתחלתי לחשוב כמה מטומטמת הייתי אתמול.
זה הכי לא אני לשתות ככה. מה דניאל חושב? הוא כועס ששתיתי או משהו? או שאולי הוא ניצל את זה אפילו?
אוףףףף אני שונאת לא לדעת דברים.
כעבור כמה שעות שאני עדיין יושבת וחושבת איך ימשיך היום שלי, כי לבית? אני לא חוזרת עד שארגיש בנוח.
פתאום קבלתי הודעה מדניאל.
׳איפה את?!׳ הוא שאל מודאג. לא עניתי. לא רציתי לענות באמת שלא. גם בוואצפ עשיתי ככה שאי אפשר לראות שאני קוראת את ההודעות, כלומר שאין וי כחול שמראה שקראתי. אז היה לי קל לסנן ככה. פשוט התנתקתי מהוואצפ וראיתי על הצג עוד מלא הודעות.
׳למה את לא עונה?׳
׳תעני כבר נאיה׳
׳באלך לענות?׳
׳נאיה אני מתחיל לדאוג׳
׳תחזרי כבר הביתה אל תעשי שטויות׳
ככה כל כמה שעות הודעה ועוד הודעה.
איך אני יכול לחזור הביתה אחרי הפדיחה הנוראית שעשיתי אתמול? אני לוקחת את זה כל כך קשה, במיוחד הקטע שאני רציתי לשכב עם דניאל! איך? מה עבר לי בראש? יצאתי זולה ומגעילה.
ראיתי שהשעה כבר 16:50 אז החלטתי ללכת לאכול איפשהו ולחזור לספסל הנוח והטוב שלי שנורא התחברתי אליו בשעות האחרונות. קניתי לעצמי טוסט ומים.
איזה טעים זה היה, זה ללא ספק העסיק את הראש שלי לכמה דקות.
דניאל המשיך לשלוח הודעות ולהתקשר אבל לא עניתי.
נכון שזה לא אחראי מצידי לא לענות ושזה מפגר אבל אני לא מסוגלת באמת. אני לא רוצה לדעת מה כן עשינו אתמול ומה לא. ואולי יש פרטים שאני עוד לא זוכרת מאתמול בלילה, פשוט לא רוצה לדעת. בערב אני אחזור ונדבר על זה או משהו.
סיימתי את האוכל, והחלטתי לצאת לעוד הליכה קצרה.
לאט לאט כבר התחיל להחשיך ולא ידעתי מה לעשות.
לחזור? לא לחזור?
׳אני דואג לך ואת שמה זין?׳ ראיתי עוד הודעה מדניאל.
׳זה נראה לך הגיוני נאיה?׳ עוד הודעה.
הרגשתי כל כך רע. אמרתי לעצמי שאולי כדאי שאחזור.
פתחתי את שער הבית. עומדת מול הדלת, לפתוח? לא לפתוח? יואו הייתי כל כך לחוצה לא ידעתי מה פאקינג לעשות. יאלה על החיים ועל המוות. פתחתי את הדלת ונכנסתי הביתה, נחשו מי חיכה לי בכניסה?