אהבה לא צפויה

פרק 47

פרק 47

~נקודת מבט נאיה~
כל היומיים האלו מהמסיבה בבית של נוף עשו לי ממש טוב. זה עזר לי להתרכז ולהתאפס על עצמי מבלי בלבולים. דיברתי עם שיר ולירון כל הזמן בוואצפ או בטלפון והן חיזקו אותי. השקט הזה בבית של נוף עזר לי לחשוב על מה אני אעשה עם הקשר שלי ושל דניאל ומה הדבר הנכון עבורי. נוף היה שם ותמך תמיד שהייתי צריכה, התקרבנו ממש ביומיים האלה. אני מרגישה הרבה יותר טוב, לא מושלם אבל בהחלט יותר טוב. לא אשקר שלא בכיתי כל פעם שנזכרתי בזה, אני עדיין חושבת על זה אבל אני יותר רגועה ושלווה. ללא ספק הייתי זקוקה לכמה ימים הרחק מהבית ובעיקר הרחק מדניאל שהייתי רואה אותו 24/7.
מחר בית ספר ונוף יסיע אותנו, אני מתחילה שעה שלישית אז נגיע בסוף ההפסקה הראשונה כזה. יש לי חלון שעה שלישית אבל המורה מבקשת להגיע למרות זאת.
״בוקר טוב״ נוף אמר פותח את הדלת החדר שלי (כלומר החדר של אחותו) שהייתה גם ככה חצי פתוחה תוך כדי שאני מסרקת את השיער. ״בוקר טוב״ אמרתי מחייכת אליו שמה בושם ולוקחת את התיק.
״אני מוכנה, נזוז?״ אמרתי לו. ״כן, שתדעי את נראית הרבה יותר טוב מאשר אחרי המסיבה״ הוא אמר לי קורץ. ״הרבה בזכותך״ אמרתי מחייכת אליו. ״בקטנה, יאלה בואי״ הוא אמר יוצא מהחדר ואני הלכתי אחריו.
נכנסו לבית הספר וקצרנו דרך בניין יב׳ כדי להגיע לקיוסק, הגענו בדיוק בסוף ההפסקה. ראיתי את חברות שלי וישר חיבקתי אותן. ״אני הולך לקנות לנו אוכל אז אני כבר חוזר״ נוף אמר מחבק אותי והולך. הוא כזה חמוד באמת.
דיברתי קצת עם חברות פה ושם והן היו צריכות ללכת לשיעור אז נפרדתי מהן לשלום.
ראיתי שולחן פנוי ליד הקיוסק והתיישבתי שם מחכה לנוף.
״הינה״ הוא אמר מגיש לי את הטוסט בשקית ומחייך.
״תודה״ אמרתי מחזירה אליו חיוך.
״את נראית קורנת יותר, זה טוב״ הוא אמר גורם לי להסמיק. 
״קורנת? פשש אוצר מילים גבוה יש לך הא?״ אמרתי צוחקת והחיוך ישר ירד לי כשראיתי את דניאל נעמד מולי.

״תלך״ אמרתי בעדינות אחרי שהוא התפרץ על נוף. באיזה קטע? הוא בוגד בי וחושב שהוא יכול פשוט לבוא לבקש ממני מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה ואני פשוט אתייצב כמו כלבה ואלך אחריו? לא. זה לא עובד ככה יותר. אני צריכה זמן לחשוב, זה לא קל. הוא הסתכל עלי במבט כאוב והלך. נוף קלט שנהייתי פחות קורנת ממקודם ואמר לי ״היי הכל בסדר, אני פה״ ישר עלה לי חיוך והמשכתי לאכול כאלו כלום לא קרה ולא מתעסקת בזה יותר.
היום זה היום האחרון שאני ישנה אצל נוף, מחר אני חוזרת הביתה. אם דניאל יגלה איפה הייתי כל הזמן הזה הוא בהחלט יתעצבן. אבל אני כבר לא חייבת לו כלום ומבחינתי אני לא בוגדת בו כמוהו. ידעתי שבשלב מסויים נצטרך לדבר על הכל, אבל כרגע זה לא התאים לי פשוט. אני עדיין לא ״בשלה״ לדבר איתו מבלי לבכות.
אני רוצה להתחזק קצת.
״עוד שנייה נגמרת השעה הזו אז אני כבר אלך לכיוון הכיתה״ אמרתי לנוף מחבקת אותו. ״ביי יפה שלי נפגש בסוף היום״ הוא אמר מחייך ואני חייכתי אליו חזרה.
בדרך לכיתה שלי הבחנתי במישהו שוכב על הספסל ישר העפתי את המבט כשקלטתי שזה דניאל.
שלא יקלוט אותי.
שלא יקלוט אותי.
שלא יקלוט אותי.
״נאיה״ שמעתי קול קורא לי. שיט. הוא קלט אותי.
עכשיו שאני בלי נוף הוא ירגיש יותר בנוח לדבר איתי.
המשכתי ללכת והוא תפס לי ביד גורם לי לעצור.
״למה את מתעלמת ממני? זה כואב״ הוא אמר מסתכל לי בעיינים.
״דניאל בבקשה תשחרר ממני״ אמרתי בקול רגוע יחסית ומיואש. ״לא רוצה לשחרר ממך אני אוהב אותך בבקשה בואי נדבר״ הוא אמר מתקרב אלי לאט לאט ואני כתגובה לקחתי צעד אחורה.
״כל כך כואב לי שאת מרוחקת ממני״ הוא אמר שם לב לצעד הזה שלקחתי אחורה. ״אתה הבאת את זה על עצמך״ אמרתי לו בכנות. ״אני יודע כוסעמק תאמיני לי שאני יודע״ הוא אמר משפיל את ראשו ואז מרים בחזרה את מבטו אלי. ״תן לי ללכת״ אמרתי מבקשת ממנו כשהוא עדיין אוחז בידי אבל אני לא נלחמתי איתו כדי להשתחרר מהאחיזה, פשוט ביקשתי ברוגע.
״בבקשה בואי נקבע לדבר ואני עוזב אותך״ הוא אמר מתחנן עם כאב בידיים. ״בסדר״ אמרתי בלית ברירה.
״מתי?״ הוא שאל אותי. ״מחר אני חוזרת הביתה ונדבר..״ אמרתי מחכה שיעזוב אותי. ״למה רק מחר?״ הוא שאל מתעניין. ״דניאל עשיתי מה שביקשת נכון? עכשיו תשחרר אותי״ אמרתי מנסה להעביר נושא ולא להכנס לפרטים מיוחדים. הוא עזב לי את היד נתן לי נשיקה מהירה בלחי כדי שלא אספיק להזיז את הראש והלך.

״היי״ נוף אמר מחכה לי מחוץ לבית הספר עם האוטו.
״מה קורה״ אמרתי מחייכת אליו ונכנסת לאוטו.
״אחלה״ הוא אמר מתניע את האוטו.
נסענו אל הבית שלו וכשהגענו הזמנו פיצה לאכול.
״אני נראה לי אלך לנוח״ אמרתי מפהקת מרגישה איך האוכל הכביד עלי וגרם לי תחושת עייפות.
״כן גם אני״ נוף אמר מפנה את המגש.
״תודה על הכל נוף״ אמרתי שוב מודה לו נושקת לו ללחי ועולה לחדר.
חשבתי על מה שקרה היום עם דניאל, גם שהוא אשכרה בגד בי אני לא מפסיקה לחשוב על כמה אני אוהבת אותו וכמה זה כואב לי. לאט לאט הרגשתי את עייני נעצמות ונפלתי לשינה עמוקה.