אהבה לא צפויה

פרק 48

פרק 48
״קחי״ נוף הביא לי בקבוק מים והכנסתי לתיק. ״תודה״ אמרתי. נכנסו לאוטו בדרכינו לבית הספר. ״שומעת?״ נוף אמר לי תוך כדי נסיעה. ״כן״ עניתי.
מחר יש מסיבה בבית של מישהו טחון רצח, מדובר בוילה מטורפת, הוא מהשכבה שלנו והוא עושה מסיבה אצלו בבית ומזמין את כל התיכון. וגם אני הולך לזה הוא חבר שלי וזה, רוצה לבוא גם עם חברות שלך?״ הוא אמר מציע לי בהתלהבות. ״ואי נשמע פצצה, אבל..״ אמרתי נזכרת בדניאל שיהיה שם. לא בא לי לראות אותו מתנשק שוב עם מישהי אחרת. ״אבל יש לי טראומה ממסיבות כבר״ אמרתי צוחקת. ״בגלל דניאל?״ הוא אמר מסתכל על הכביש. ״כן..״ אמרתי משפילה את ראשי.
״אל תתני לו למנוע ממך את ההנאה שלך, תבואי בשבילך, לא בשבילו״ הוא אמר משכנע אותי.
״צודק״ אמרתי. ״אני אדבר עם חברות שלי״ והוא חייך על כך שהצליח לשכנע אותי.

~הפסקה~
״נאיההה״ שמעתי קול מאחורי קורא לי בהתלהבות. הסתובבתי וראיתי את שיר. רצתי אליה בחיבוק.
״איך את?״ היא אמרה מלטפת לי את השיער.
״יותר טוב״ אמרתי לה מחייכת.
״אני שמחה יפה שלי״ היא אמרה נותנת לי עוד חיבוק.
״תקשיבי״ היא אמרה לי.
״מחר יש מסיבה מטורפת אצל מישהו טחון רצח נאיה ואנחנו חייבות ללכת, כל התיכון הולך, זה בבית של שמיניסט, חובה לדפוק הופעה וללכת״ היא אמרה בהתלהבות. ואני רק צחקתי כשזה הזכיר לי את נוף.
״אנחנו הולכות נכון??״ היא אמרה מחייכת אלי במבט מתחנן.
״בסדררר נלך״ אמרתי זורמת איתה. קצת להנות לא יזיק.
״יששש״ היא אמרה מחבקת אותי והוצאנו את האוכל מתחילות לאכול.
״מה עם דניאל?״ היא שאלה אותי כשהתיישבנו לבדנו בשולחן. ״הוא רוצה לדבר איתי היום״ אמרתי לה.
״שניכם זקוקים לזה, תשמעי מה שיש לו להגיד, תהיי רגועה ותסבירי לו את הצד שלך כמובן, ותחליטו באותו רגע מה נכון עבורך, את לא יכולה לדעת מה קרה שם בדיוק למרות שאני הכי יכולה להבין אותך שזה פוגע באמון שלך בו״ היא אמרה עוזרת לי. ״את צודקת אני אראה מה זורם לי לנכון באותו רגע ומה שהלב שלי ירגיש״ אמרתי לה מחייכת.
צלצול נשמע ברקע. ״סעמק ערבית אין לי כוח עכשיו״ אמרתי נזכרת בשיעור משעמם הזה. ״לי יש מתמטיקה, יותר נוראי״ היא אמרה שמה את התיק עליה ומהדקת את הרצועה שלו. ״צודקת, נצחת״ אמרתי צוחקת.
״יאלה נאיוש, נדבר״ היא אמרה מחבקת אותי והולכת.

~אחר הצהריים~
״אז זהו? את עוזבת אותנו ככה?״ נוף אמר באכזבה לאחר שארזתי את כל הדברים שלי מהחדר של אחותו מחוץ לשער ביתו.
״כן, יש לי אמא שמתגעגעת אלי״ אמרתי בציניות צוחקת.
״כן צודקת״ הוא אמר נותן לי חיבוק חם וארוך, הרגשתי כל כך טוב בזרועות שלו.
״נוף אני באמת מעריכה את מה שעשית בשבילי אז במסיבה ואת זה שנתת לי להיות פה ותמכת בי בהכל והסעת אותי לבית הספר וכל זה ועשית יותר מדי דברים עבורי שלא מובנים מאליו ואני באמת מעריכה את זה אתה נסיך אמיתי תודה על הכל״ אמרתי מחזקת את האחיזה שלי בו. ״אני אתגעגע״ אמרתי מתנתקת מהחיבוק.
״טוב די את תגרמי לי לבכות, אני הולך עוד לראות אותך זה לא שאת עוזבת לתמיד״ הוא אמר אוחז בידי.
״כן תהיה בטוח״ אמרתי צוחקת.
״נדבר?״ אמרתי נותנת לו מבט אחרון.
״כן״ הוא אמר קורץ לי וידינו נפרדו לאט לאט.
הוא כזה מושלם אני באמת ממש מעריכה אותו.

״אני בבית״ אמרתי נכנסת הביתה.
״נאיההההה״ קולה של אריאל ( אחות של דניאל ) נשמע.
״שלום לך קטנה״ אמרתי מורידה את התיק ומרימה אותה אל זרועותיי בחיבוק גדול. ״התגעגעתי אליך מושלמת״ אמרתי לה והיא נתנה לי נשיקה בלחי.
״שלום לך גברת קטנה״ אמא קראה לי. הנחתי את אריאל על הרצפה והיא חזרה לשחק. ״אמא יפה שלי״ אמרתי בקול מתגעגע, ״כמה התגעגעתי אליך״ רצתי אליה לחיבוק. ״איך את מהממת שלי?״ היא שאלה.
״היה יותר טוב, אבל אני בסדר גמור״ אמרתי בכנות.
״התגעגענו אלייך פה, במיוחד מישהו ספציפי״ היא אמרה מתכוונת לדניאל.
״אמא...״ אמרתי לה מגלגלת עיניים. ״סתם סתם צוחקת יפה שלי״ היא אמרה לוקחת אותי לעוד חיבוק.
״היית חסרה פה״ פתאום קול גברי נשמע מאחורי. הסתובבתי וראיתי את אילן. ״אילן מה קורה״ אמרתי מחבקת אותו. באמת התגעגעתי לכולם, זה הרגיש שלא הייתי פה שבוע ולא רק ארבעה ימים. 
עליתי למעלה לסדר את הבגדים שבתיק בתוך הארון.
הדלת שלי הייתה חצי פתוחה ופתאום מישהו פתח אותה לאט לאט.
״חזרת...״ דניאל עמד בפתח הדלת.
״כן..״ אמרתי מסתכלת אליו וחוזרת לקפל את הבגדים מנסה כמה שפחות ליצור קשר עין.
״היית חסרה״ הוא אמר נכנס אל החדר.
ואני כתגובה רק חייכתי חיוך מזוייף.
״את באה לבחוץ לדבר?״ הוא שאל אותי.
״שמע דניאל״ אמרתי.
״עבר עלי יום מטורף ואני לא בנויה לשיחות כאלה עכשיו, מקסימום מחר״ אמרתי גורמת לו להתאכזב.
״מחר יש את המסיבה״ הוא אמר.
״את באה לשם?״ הוא שאל מתקרב אלי טיפה.
״כן עם חברות״ אמרתי לו.
״אז נדבר שם?״ הוא אמר מקפל את אחד הבגדים.
״בסדר״ אמרתי באדישות.
״צריכה עזרה?״ הוא שאל אותי בא לקחת עוד בגד ואני כתגובה לקחתי את החולצה ממנו בעדינות.
״לא לא זה בסדר חח״ אמרתי צוחקת באדישות רק שילך כבר.
״אין לך מושג כמה זה כואב לי שאת ככה״ הוא אמר לי.
״איך ככה?״ אמרתי לא מבינה.
״אדישה כזו, קרה ומרוחקת״ הוא אמר בקול עצוב.
״בכל פעם שאני רואה אותך, עולה לי התמונה שלך מתנשק איתה, איך אתה רוצה שאני לא אהיה מרוחקת? אני לא שולטת בזה, זה פשוט מה שאני מרגישה״ אמרתי בכנות עם מבט עצוב.
״את צודקת, אין לך מושג כמה כואב לי לשמוע את זה, אבל אנחנו נדבר על זה כבר מחר״ הוא אמר כשהרגיש שהעיינים שלו מתחילות לנצנץ. דניאל? בוכה? בחיים לא ראיתי אותו בוכה. אולי רק שאמא שלו חלתה בסרטן. מעניין מה איתה באמת. הוא שפשף את העיינים כאלו נכנס לו משהו לעיין ויצא מהחדר לפני שאשים לב שהוא בוכה.