אהבה לא צפויה

פרק 3

פרק 3
״אז קיצור אנחנו עוברים, אבל לא עיר״ סיפרתי ללירון ושיר שבאו אלי אחרי בית ספר. ״יואו איזה כיף לך״ לירון ניסתה לעודד אותי ״כן אל תדאגי יהיה טוב״ שיר הוסיפה וניסתה גם היא. ״כן...״ אמרתי אדישה.
״נאיה קדימה!! תתחילי לארוז המשאיות בדרך״ אמא צעקה לי מלמטה, ״היא לא נורמלית האישה הזו״ אמרתי לבנות וצחקתי, ״טוב יפה שלנו אנחנו לא נפריע לך יאלה בהצלחה ותעדכני אותנו איך הבית וכל זה״ שתיהן אמרו לי. ״כן אעדכן, תודה על הכל״ חיבקתי אותן והן הלכו לדרכן.
פתחתי את הארון שזה הרהיט היחיד שנשאר לי בחדר, לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. התחלתי פשוט לזרוק את כל הבגדים לתוך הקופסאות.
כעבור כמה שעות טובות סוף סוף סיימתי, התיישבתי ברצפה כי אין לי מיטה כבר מתנשפת גאה בעצמי שעשיתי את זה יחסית מהר. עשיתי מקלחת אחרונה בבית הזה ויכולתי לשמוע את אמא אומרת לי מלמטה ״נאיה תזרדזי, אני ואחותך מחכות לך״, ״טוב אמא״ עניתי.
הסתכלתי במראה, סירקתי את שיערי החום הארוך, עייני החומות היו יפות טבעיות, אני לא אוהבת להתאפר, רק אודם בקטנה ורק זה גם למסיבות. שמתי גינס יפה חולצה יפה, נתתי מבט אחרון לחדר הזה שעברתי בו כל כך הרבה ויצאתי מהבית שלא נמנעתי מלתת גם לו מבט אחרון.
״והגענו״ אמא אמרה כעבור עשר דקות נסיעה. הבית היה נראה יפה מבחוץ, גדול כזה, נכנסו לבית שראיתי את אילן ולידו עמדה ילדה קטנה ויפה, יכולתי להבין שזו הבת שלו, הם קיבלנו אותנו יפה ממש, שהילדה הקטנה רצה אלי ואמרה לי ״איך קוראים לך??״ התכופפתי אליה מחייכת ״נאיה, ואיך קוראים לך ילדה יפה?״ היא חייכה ואמרה ״אני אריאל״ אמרה בקול ציף ציף ושמח, ״ואו יש לך שם יפה אריאל״ , ״תודה״ היא אמרה מסמיקה ומתלהבת.
קמתי מההתכופפות לאריאל מתקרבת לאמא ולוחשת לה ״לא אמרת שיש לאילן עוד בת?״ היא צחקה ואני לא הבנתי למה היא צוחקת ״עוד בן״ תיקנה אותי. לא יודעת למה זכרתי שהיא אמרה שתי בנות. ״כן הוא קצת סנוב, אני אקרא לו״ אילן הצטרף לשיחה. ״דניאל״ צעק אילן. אני עומדת מחכה בציפייה לילדון הקטן שירד להגיד שלום.
כעבור כמה דקות אני רואה רגליים יורדות מהמדרגות שלאט לאט אני רואה שממש לא מדובר בילדון שראיתי כבר את קו החזה שלו.
ואז הוא סיים לרדת במדרגות וקיבלתי התקף שראיתי את אותו ילד שנתקעתי בו ביום הראשון ואותו ילד מהבר. שיפשפתי עיניים לראות שאני לא מדמיינת. אני לא מאמינה שאני צריכה לגור עם הילד המתנשא והחי בסרט הזה יואו אני הולכת כל כך לסבול, נהייתי עצבנית קצת, קצת הרבה. ״תכירו זה דניאל״ אילן אמר מציג לו את אמא שלנו ואת אחותי הגדולה שעוד מעט מתגייסת כבר לצבא ואז הוא עבר אלי ״וזאת נאיה, היא לומדת בתיכון שלך, אתה מכיר אותה?״ הוא הסתכל עלי, בוחן אותי, תוקע בי מבט ואני מסתכלת עליו והיה לנו מבט שאנחנו יודעים בדיוק מי זה אחד השני. לאחר כמה שניות דניאל אמר לאבא שלו ״לא לא מכיר אותה, יאלה הייתי פה״ ועלה למעלה חזרה. איזה מתנשא איכ, קצת העליב אותי שהוא אמר את זה, אבל מיד התאפסתי ועליתי למעלה לראות את החדר שלי. ״זו הדלת הראשונה ישר במדרגות מולך״ אילן אמר ועליתי למעלה כשמולי 2 דלתות ולא ידעתי מה מהן היא החדר שלי, החלטתי להמר, פתחתי דלת אחת וישר נבהלתי כשראיתי את דניאל רק עם בוקסר שעליו בחורה חצי ערומה מתנשקים מולי.
״אוי סליחה״ ישר אמרתי וסגרתי את הדלת מנסה לעכל מה שראיתי עכשיו והרגשתי כל כך מובכת ובעיקר נגעלת. בניחוש פרוע הבנתי שהדלת ליד זה החדר שלי והתחלתי לסדר את הדברים שלי שפתאום הדלת של החדר שלי נפתחה חזק ובעוצמה.