אהבה לא צפויה

עונה 2 פרק 2

עונה 2 פרק 2

״נאיה תזרדזי עוד מעט הוא מגיע״ אמא שלי האיצה בי בעוד שאני מפזרת את הסוכריות על העוגה. כל הבית היה מלא בלונים עם שלט של ברוכים השבים. לא זכרתי מי אמור לבוא אבל זרמתי, מי זה כבר יכול להיות? הבית שלנו היה מלא במשפחה מהצד של אילן, כנראה איזה דוד בא.

נשמע צלצול בדלת, ״אני אפתח״ רציתי במתח לראות את האורח החשוב. כשפתחתי ראיתי את חברים של דניאל. מה הם עושים פה?
״היי״ אמרתי בנחמדות. ״מה קורה אקסית של דניאל?״ אחד הבנים אמר וכתגובה חבר אחר דפק לו מרפק בחזה. ״בואו תכנסו״ התעלמתי מהערה הזו והמשכתי לחייך.

״אמא?״ ניגשתי אליה בעוד שכל הבית רעש של אורחים והחברים של דניאל לא הוסיפו. ״מי אמור לבוא?״ שאלתי. ״תגידי את אמיתית? את מכינה עוגה ואת לא יודעת למי?״ היא התחילה לצחוק בעודה ממלאת את הקנקנן במים עם קרח.
״דניאל״ היא אמרה לאחר מספר שניות. מה? איזה דניאל? דניאל שלי? כאלו לא שלי. ״דניאל הבן של אילן?״ שאלתי.
״את מכירה עוד דניאל?״ היא שאלה הציוניות
״הוא השתחרר מהצבא היום?״ שאלתי לא מבינה.
״כן נאיה, היום הוא השתחרר מהצבא הוא סיים לתת את מחויבותו לצהל״ היא אמרה מסבירה לי. ״עכשיו תלבשי יפה כי את נראית כמו מנקה״ היא אמרה צוחקת עלי.
״תודה אמא״ אמרתי בציניות ועליתי למעלה.

דניאל? חוזר? לתמיד? אני עכשיו אמשיך לראות אותו כל יום לאחר כמעט שנתיים שלא ראיתי אותו? מעניין איך הוא נראה אם הוא השתנה. בואו נגיד שהוא לא יזהה אותי כל כך, השתנתי לטובה ממש מבחינת המראה, לא שהייתי מכוערת, אבל לגמרי נהייתי אישה קטנה.

ירדתי למטה לאחר שהתלבשתי בחליפה יפה של גופייה ומכנסיים תואמים ואלגנטיים.

״ברוכים השבים!!!!!״ כולם צעקו כשדניאל נכנס עם תיק הצבא על ידו בעודו מניח אותו על הרצפה מופתע לראות את כולנו. עמדתי מאחורי כולם מחזיקה כוס מים ושותה. הרגשתי לא בנוח, הרגשתי מובכת.
כולם חבקו אותו והוא חייך את אותו חיוך יפה שהיה לו תמיד.
אני חייבת לציין שהוא ממש נהיה חתיך, הוא התרחב שם בצבא ובכללי הוא פשוט נראה טוב, התגעגעתי אליו. לא ידעתי אם ללכת להגיד שלום או לא. אז חתכתי לכיוון המטבח מתחילה להכין צלחות לכמויות המטורפות שיש פה לאכול ודניאל עלה למעלה לאחר שכולם באמת קיבלו אותו מושלם.

דניאל ירד במדרגות עם מכופתרת לבנה ומכנס גינס מושלם. הוא היה נראה כל כך טוב, נקי והריח שלו התחיל לתפוס את כל הסלון והגיע גם למטבח בעודי ממשיכה לסדר צלחות עם סוגי סלטים שונים.
״סליחה?״ שמעתי את קולו כשהוא נוגע בכתפי. הייתי עם הגב אליו ושערי היה ארוך מאוד. דניאל זוכר אותי עם שיער עד הכתפיים.
הסתובבתי ישר מהבהלה עוד לפני שהבנתי שזה הוא.
״נאיה...״ הוא אמר בהלם. ״דניאל״ חייכתי חצי חיוך מרגישה איך דופק הלב שלי מתחיל להגביר את קצבו. ״ואו גדלת, לא זיהיתי אותך״ הוא אמר מחייך אלי עם עיניים בוהקות ומבט מופתע.
״ברוכה השבה״ אמרתי לו מחייכת.

לרגע הסתכלנו אחד על השנייה לכמה דקות. בוחנים מה השתנה אצל כל אחד מבחינת המראה ודניאל פשוט לא הוריד ממני את המבט. כנראה הוא היה ממש בהלם מאיך שגדלתי בשנתיים האחרונות.
״אני יכול לקבל חיבוק אחרי שנתיים?״ הוא אמר כשאנחנו עדיין במטבח. מבלי לומר יותר מדי פשוט ליפפתי את זרועותי סביב צווארו והוא שם את זרועותיו סביב מותניי וחיבק אותי חזק. זה הרגיש כל כך טוב, התגעגעתי לגוף שלו. ״התגעגעתי אלייך״ הוא מלמל ואני כתגובה רק צחקקתי כזה וחייכתי.