אהבה לא צפויה

עונה 2 פרק 14

עונה 2 פרק 14

היינו בדרך חזרה מהמסעדה ויכולתי להרגיש קצת מתח ביני לבין דניאל בעקבות המקרה עם גפן. אני אוהבת את דניאל אבל אין לו במה לקנא בו כי אני וגפן נפרדו שנה שעברה ואני יזמתי את זה אז אני לא מבינה למה הוא כל כך אדיש אלי. באמת שזה לא מגיע לי אחרי כל מה שעברתי איתו.

״מה יש?״ אמרתי חסרת סבלנות לא יכולה לשתוק כבר למתח בינינו.
דניאל כתגובה הסתכל עלי במבט לא מבין, של מה אני רוצה ממנו.
״למה אתה כל כך שקט?״ שאלתי בעצבים. ״אני לא״ הוא אמר באדישות. אם יש משהו שאני שונאת זה שאדישים אלי ללא סיבה.
כאלו מה? אין לי כוח למשחקים האלה פשוט תגיד דוגרי מה מפריע לך ונפתור את זה. ״מה שתגיד״ אמרתי מגלגלת עיינים והוא כתגובה רק הסתכל עלי והחנה את האוטו בחנייה.

נכנסו הביתה סוף סוף כאשר דניאל סגר את הדלת אחריו ואני מיהרתי לעלות לחדר. אין לי כוח לסבול את המתח הזה בינינו, כשירגע ויתאפס על עצמו שידבר איתי, אני תמיד פתוחה לשמוע דברים ואני לא מתנגדת.
״לאן את הולכת?״ הוא אמר גורם לי לעצור. ״לישון״ אמרתי מכחישה.
״השעה עשר בלילה ומחר חופש, ממתי את ישנה כל כך מוקדם?״ הוא שאל מתקרב אלי. ״בא לי לישון, אסור?״ אמרתי בטון עצבני אבל שקט. ״אז זה יהיה הדיבור בינינו עכשיו?״ הוא אמר נעמד מולי.
״אתה גורם לזה״ אמרתי מסתכלת לרצפה. ״מצטער לא רציתי לדבר פשוט באותו רגע״ הוא אמר מלטף את ידי. ״יופי שלא רצית, אני לא אמורה לדעת מה עובר לך בראש אם לא תדבר״ אמרתי מזיזה את ידי מהמגע שלו למרות שכל מה שרציתי היה לנשק אותו, תהרגו אותי וזהו.

״צודקת״ הוא אמר לאחר כמה שניות של שתיקה. ״אז מה הקטע?״ אמרתי מנסה לפענח את המתח שבינינו. ״מפריע לי הקשר הזה שהיה לך עם הגפן הזה״ הוא אמר כשהבעת פניו השתנתה כאשר הוא דיבר עליו. ״מה מפריע לך בדיוק? אני לא איתו״ אמרתי לא מבינה.
״מפריע לי שהוא שולח לך הודעות, שהוא מעביר עליך מבטים כאלו עדיין לא עבר לו ממך, זה מרגיש שאת נהנת מזה״ הוא אמר גורם לי להיות בשוק. אני? נהנת מזה? הוא מוציא אותי ממש חרא וזה לא מתאים.
״נהנת? אתה רציני? זה מה שאתה חושב עלי?״ אמרתי מאוכזבת.
״לא נו.. לא התכוונתי לזה ככה״ הוא אמר מנסה לכפר על המילים שיצאו לו מהפה. ״דניאל עזוב עדיף שתשתוק״ אמרתי מתעצבנת ובאה לעלות במדרגות אבל שוב הוא עצר אותי כאשר הוא תופס אותי במותניים ומקרב אותי אליו ואני כתגובה לא הסתכלתי עליו בכלל אלא על מה שיש מעבר לכתף שלו.
״נו סתכלי עלי״ הוא אמר מחזיק בידו את ראשי ומסובב אותו אל מול הפנים שלו. ״מה דניאל מה? זה באמת מיותר כל השיחה הזו״ אמרתי בייאוש. ״זה לא רק מה שמפריע לי״ הוא פתאום אמר. ״מה?״ אמרתי לא מבינה. ״יש משהו שמטריד אותי לגבי זה ותעני לי רק את האמת״ הוא אמר גורם לי להלחץ. ״דבר״ אמרתי מרגישה איך הדפיקות שלי גוברות. ״הוא הראשון שלך?״ הוא שאל מסתכל עלי עמוק בעיינים ואני כתגובה שתקתי. ״מ.. מה..?״ אמרתי מגמגמת מכחישה כאלו לא הבנתי. ״אל תשחקי אותה נאיה״ דניאל אמר לי ויכולתי לראות את הקו הלסת שלו זזה מעצבים. שתקתי. לא ידעתי מה להגיד. יותר נכון לא רציתי להגיד את זה, למה אנחנו צריכים לדבר על זה? מה זה משנה מה היה ומי הראשון שלי? העיקר שאני והוא יחד ואוהבים אחד את השנייה.
״תעני לי״ דניאל אמר בעצבים. ״מה אתה רוצה שאני אגיד דניאל?״ אמרתי בייאוש חסרת כוח לשיחה הזו עכשיו. ״את האמת״ הוא אמר.
״בשביל מה הא? מה זה יתן?״ אמרתי מסתכלת עליו. ״חשוב לי לדעת״ הוא אמר. ״כן, מרוצה?״ אמרתי מסתכלת לעבר המדרגות מפחדת לראות את התגובה שלו. דניאל שיחרר את האחיזה שלו בי ופשוט שתק.

עלינו שנינו למעלה שקטים כאשר דרכינו נפרדו כשכל אחד נכנס לחדר שלו. לא הבנתי. באמת שלא הבנתי מה הלך פה. אני ודניאל בריב עכשיו? לא הבנתי. הוא כועס עלי על זה שגפן הראשון שלי? לא זכור לי שכעסתי על העשרים שרמוטות הראשונות שלו.
עזבי נאיה תנשמי. כנסי לוואצפ זה תמיד מרגיע ומעסיק תראש לכמה דקות.

שיחה נכנסת משיר

״הלו?״ אמרתי עונה בקול מיואש.
״קופה התגעגענו אליך פה״ היא אמרה בהתלהבות.
״ראית אותי לא מזמן בישיבה עם הבנים״ אמרתי מגכחת.
״עדיין״ היא אמרה צוחקת גם.
״שומעת?״ היא אמרה ממשיכה.
״כן יפה שלי״ אמרתי לה.
״מחר יש מסיבה״ היא אמרה בהתלהבות.
״מסיבה? של מי?״ אמרתי מבולבלת.
״מסיבה בבית של מישהו מהשכבה של נוף ודניאל״ היא אמרה עוד יותר נלהבת ומתרגשת.
״נו ו...?״ אמרתי.
״מה נו ו..? אנחנו הולכות ברור!! אני את ועוד כמה בנות הוזמנו לשם ואין סיכוי שאנחנו לא הולכות שומעת? נשתה נהנה״ היא אמרה מכריחה אותי.
״טוב נו אם את מתעקשת״ אמרתי לה מרגישה איך עייני עייפות.
״למה את נשמעת עצובה?״ היא שאלה פתאום.
״סתם, דניאל..״ אמרתי לה בעצבות.
״לא משנה מה קרה ביניכם, הכל יסתדר, אל תתני לזה להשפיע עלייך, הוא אוהב אותך אל תשכחי את זה, ותני לזמן לעשות את שלו נאיוש״ היא אמרה מעודדת אותי.
״תודה יפה שלי״ אמרתי לה מרגישה את החיוך עולה על הפנים שלי.
״אז נדבר יפיופה?״ היא אמרה.
״כן״ אמרתי וניתקתי.

לאחר שסיימתי לדבר עם שיר בטלפון נשכבתי במיטה כשהחדר חשוך והתחלתי לחשוב על דניאל. באמת לא הבנתי. היו לי כל כך הרבה שאלות לשאול אותו.
נקישות בדלת עצרו את מחשבותיי. מי זה באמת יכול להיות? דניאל מן הסתם. באתי לפתוח את הדלת מחכה לראות את דניאל שיסביר לי מה הוא מרגיש לגבי זה והלב שלי דילג על מאה פעימות כשראיתי בפתח הדלת את....