אהבה לא צפויה

פרק 11

פרק 11
״מה שראית, לא הרגשתי כלום״ הוא אמר מנסה להרגיע את הרגשות קנאה שלי. לא יודעת מה יותר עצבן, שהוא חושב שקינאתי כל כך ושאני מאוהבת בו, או שהוא משחק בה ויכול להיות מאוד שהוא יכול גם בי לשחק. וזה לא עובד ככה.
״דניאל אתה לא חייב לי הסברים, אין בינינו כלום.״ אמרתי מבהירה את עצמי כי זה מעצבן אותי שהוא חושב שאני מקנאה. הוא הסתכל עלי מאוכזב אני חושבת, לא כל כך הבנתי למה, כי לפי הנשיקה שלו ושל חברה שלו שהייתה נראית מלאת תשוקה אין סיכוי שזה בגלל שהוא התאכזב שאין בינינו כלום. פשוט יצאתי מהחדר אחרי שאמרתי את זה ונכנסתי למיטה מתכרבלת עם השמיכה ויכולתי להריח את הריח של דניאל מאתמול, זה גרם לי לישון טוב ולהרדם מהר, כאלו הרגשתי שהוא איתי במיטה. אהבתי את התחושה הזו אבל באותו זמן גם שנאתי אותה.

~בוקר~
קמתי בבוקר ששמעתי את קולה של אמא צועקת לי מלמטה. ״נאיה בית ספר יאלה לקום״ ישר כאב לי הראש שנזכרתי שיום ראשון היום, אוף אני כל כך עייפה שונאת את ראשון. שטפתי פנים ציחצחתי שיניים וירדתי למטה.
יכולתי להבחין בדניאל שיושב בבר שליד המטבח ואוכל, לרגע קפץ לי הלב אבל התנהגתי כאלו לא אכפת לי.
התיישבתי במרחק כיסא ממנו וחיכיתי שאמא תכין לי אוכל. תוך כדי שאני מחכה פתאום נשמע קול צפצוף מהאייפון שלי וראיתי הודעה מאיתי. לרגע חייכתי.
דניאל הבחין בחיוך וישר הורדתי את החיוך נכנסת להודעה בוואצפ.
׳בוקר טוב ילדה׳ איתי רשם לי
׳בוקר טוב ילד׳ עניתי משתעשעת מהמשחק שמות הזה.
׳מה קורה? באה לבית ספר היום כן?׳ הוא שאל
׳יש לי ברירה אחרת?׳ עניתי
׳לא אין לך, חכי כיתה י היא כיתה קלה, חכי להיות שביעיסטית׳ הוא אמר מנחם אותי.
׳תודה על העידוד׳ אמרתי מחייכת אל המסך וסוגרת את האייפון כשראיתי את אמא מגישה לי את ארוחת הבוקר.
״מישהי פה קמה עם מצב רוח״ דניאל אמר לי כשראה שהחיוך המטופש עדיין על הפנים שלי. ״לא טוב?״ עניתי.
״טוב דווקא, החיוך שלך יפה״ הוא אמר מחמיא לי.
ישר הרגשתי את הלחיים שלי נהיות אדומות. חייכתי אליו והתרכזתי בצלחת מסיימת לאכול.

~הפסקה בבית הספר~
״שיר אז מה עם רואי?״ שאלתי את שיר שהיא בקטע עם רואי שהוא שביעיסט (בכיתה י׳א). ״תאמת שסבבה ממש, זורמים נראה לאן יוביל״ היא אמרה וחייכתי אליה ״שמחה בשבילך״ עניתי. תוך כדי שאנחנו מדברות יכולתי להבחין באיתי שמסתכל עלי כמה פעמים וזה החמיא לי אבל גם הביך אותי, יכולתי לראות את דניאל גם הוא מעביר עלי מבטים מהקיוסק שיש לנו בבית ספר מחכה לסדווניץ שיביאו לו. הרגשתי מובכת ממש, משני הצדדים הרגשתי שבוחנים אותי, לא הרגשתי בנוח. הצלצול נשמע והציל אותי ממתקפת המבטים הזו ונפרדתי משיר ומהבנות והלכתי לכיתה עם לירון.
המורה נכנסה לכיתה, השיעור היה משעמם כהרגלו ובסוף השיעור המורה אמרה ״חדשות טובות תלמידים״.
ישר הרמתי את הראש מעוד שנייה הירדמות בתקווה שהיא תגיד משהו שיתקן את השעמום הנוראי הזה.
״עוד יומיים חופש סוכות, חופשה ארוכה, אני מבקשת לבוא מאופסים וחרוצים מתמיד אחרי החופשה כי אז מתחילים המבחנים, חופשה נעימה אתם רשאים ללכת״.
כולם שמחו וצעקו ופשוט טסו מהכיתה הביתה וגם אני כל כך שמחתי. חופשת סוכות יואו איזה כיף שכחתי מזה לגמרי, כנראה הייתי עסוקה ביותר מדי דברים בזמן האחרון, כל המעבר, בית חדש, אנשים חדשים, בית ספר חדש, ודניאל מעצבן אחד. מה? למה העלתי אותו לראש בכלל? יאלה נאיה שחררי מהילד הזה לא לרמה שלך אמרתי לעצמי, או יותר נכון הכחשתי לעצמי.
יצאתי מבית הספר מרוכזת באייפון שלי ופתאום נשמע צפצוף חזק, נבהלתי והרמתי את הראש ויכולתי לראות את דניאל עם האוטו שלו צופר לי. לי? הסתובבתי לראות אם הוא באמת צופר לי ולא ראיתי מישהו מסביב שהוא יכול לצפור לו. הוא הצביע עלי וסימן לי עם האצבע בשובבות לבוא. הוא פתח את החלון ואמר ״כנסי לאוטו״.
״לא לא זה בסדר אמא תבוא לקחת אותי״. עניתי לא מבינה ממתי הוא מציע הצעה כזו מבלי שיכריחו אותו.
״אמא שלך לא תוכל לבוא היא בקניות, היא אמרה לי לקחת אותך, יאלה כנסי לפני שאני מתחרט״ הוא אמר צוחק. עכשיו הכל מובן, אמא שלי אמרה לו, לרגע הייתה בי תקווה שזה בא ממנו. גילגלתי עיניים ונכנסתי לאוטו.
הנסיעה הייתה בהתחלה שקטה. הוא העביר עלי לפעמים מבטים מהכביש וזה גרם לי להיות מובכת. כדי לשבור את הקרח שאלתי אותו ״מה שלום אמא שלך?״, ״היא בסדר מטפלים בה, אני מקווה שהיא תעבור את זה״ הוא אמר מתחיל להתעצב והרגשתי רע על זה שהעלתי את הנושא הזה. ״סליחה אני מצטערת״ עניתי מרגישה חרטה. ״על מה?״ הוא אמר צוחק. ״לא התכוונתי להעציב אותך אבל יהיה בסדר״ אמרתי מלאת תקווה כדי שהוא יחייך או משהו. ״הכל טוב, כיף לי לשמוע שאת דואגת לי״ הוא אמר מחייך חיוך שובב מסתכל עלי ואז מסתכל על הכביש, חייכתי חזרה. יואו מה יש בו שכל כך מושך אותי אליו?