אהבה לא צפויה

פרק 39

פרק 39
קמתי בזרועותיו של דניאל כשהשעון המעורר צלצל.
יואו אני כל כך עייפה. למה בית ספר? אוף.
״דניאל״ אמרתי מזיזה את הזרועה שלו ממני ומתחילה לקום. ״ממ?״ הוא אמר בקול עייף. ״עוד חמש דקות״ הוא אמר. ״טוב אני הולכת לצחצח שיינים״ אמרתי, איזה ישנוני.
כשחזרתי הוא עדיין ישן. אז עליתי מעליו מתחילה לנשק אותו בצוואר ולאט לאט לעלות ללחי וידעתי שזה ישר יגרה אותו ויעיר אותו. הוא בא לנשק אותי בפה ״לא״ אמרתי עוצרת אותו. ״עם כל הכבוד לפה האלוהי שלך לך צחצח שיינים״ אמרתי צוחקת. ״מעצבנת״ הוא אמר מלמל גם לכיוון המקלחת.
חיכיתי לו למטה אחרי שאני לבושה ואחרי שאכלתי.
מזגתי לעצמי מים והוא פתאום חיבק אותי מאחורה.
״פאק״ אמרתי נבהלת. ״הבהלת אותי״. הוא רק חייך והתקרב אלי לנשיקה גדולה וארוכה.
״שנזוז?״ אמרתי לו. ״כן יאלה בואי״ הוא אמר לוקח את המפתחות לאוטו שלו והגענו לבית ספר אחרי כמה דקות של נסיעה.

~הפסקה בבית הספר~
״נאיה״ שמעתי מישהו קורא לי. הסתובבתי וראיתי את נוף.
״מה קורה?״ אמרתי מחבקת אותו. ״סבבה מה איתך?״ הוא שאל מתעניין. ״אחלה״ אמרתי מחייכת.
״את באה דקה לצד לדבר?״ הוא אמר ואני כבר הבנתי על מה הוא רוצה לדבר. ״שיר שמרי לי דקה על התיק טוב?״ אמרתי לה והלכתי איתו לצד יושבים בשולחן לבד.
״אז נעלמת״ הוא אמר מאוכזב קצת. ״כן עבר עלי שבוע מטורף״ אמרתי. ״מה היה? שתפי״ הוא אמר מסוקרן.
״גיליתי דברים שהפתיעו אותי ופגעו בי״ אמרתי נזכרת איך דניאל הסתיר ממני את מה שאבא שלו אמר.
״קשור לדניאל?״ הוא אמר. ״כן״ אמרתי. ״בעקבות הדברים שסיפרו לי אז התקרבנו יותר״ אמרתי בכנות לא רוצה להשלות אותו ולגרום לו לצפות יותר מדי.
״אז אני מבין שהקטע שלנו נגמר?״ הוא אמר מגחך בעצב. ״אני מצטערת נוף, אתה באמת חשוב לי אבל כידיד טוב.״ אמרתי מתכוונת לכל מילה. ״גם את לי״ הוא אמר מקבל את זה יפה. חייכנו אחד לשנייה, קמנו מהשולחן ונתנו חיבוק ארוך כזה של סוף של הקטע שהיה בינינו. הצלצול לסוף ההפסקה גרם לנו להתנתק מהחיבוק. הוא נשק לי ללחי נשיקה ארוכה כזו וטובה ״אז נדבר?״ הוא אמר מחייך. ״כן״ אמרתי נותנת לו חיבוק אחרון והולכת לשיר לקחת את התיק.
״מה זה היה?!״ שיר אמרה לי מתלהבת.
״מה?״ אמרתי ממהרת לשיעור.
״חיבוק נשיקה בלחי, משהו קורה ביניכם?״ היא אמרה עם מבט שובב.
״לא לא, להפך סגרנו את זה יפה והחלטנו להשאר ידידים טובים״ אמרתי לה משתפת אותה.
״אהה״ היא אמרה מבינה שהיא טעתה.
״טוב זזתי לשיעור חיים שלי״ היא אמרה מחבקת אותי והולכת.
לקחתי את התיק ובאתי ללכת ונתקעתי בדניאל שמשום מה פרצופו היה עצבני? לא יודעת אולי קרה לו משהו עם המורה.
״הכל טוב?״ אמרתי מתעניינת למרות שפחדתי לאחר לשיעור.
״לא״ הוא אמר ממשיך ללכת לכיוון הקיוסק ועצרתי אותו.
״מה יש?״ שאלתי לא מבינה.
״שחררי ממני״ הוא אמר מנתק את היד שלי ממנו.
מה עכשיו? כוסעמק. רק עכשיו חזרנו אחד לשנייה למה הוא חייב להרוס למה?
ראיתי את המורה שלי לעברית יוצאת מהחדר מורים שנמצא בצמוד לקיוסק. דניאל? או שיעור? שיט מהר לפני שהיא מגיעה. טוב אין לי ברירה יש לי יותר מדי איחורים.
״הינה המורה שלי אני חייבת לזוז לשיעור אני אדבר איתך אחר כך״ אמרתי באה לתת לו נשיקה והוא התרחק ממני כתגובה. גילגלתי עיניים ורצתי עוקפת את המורה מקצרת דרך בניין של יב׳.
כל השיעור לא התרכזתי. ״מה קרה?״ לירון שאלה אותי כשראתה שאני מזיזה את הרגל שלי מצד לצד במהירות.
״לא סתם״ אמרתי משקרת עדיין בוהה בלוח חושבת על מה קרה לדניאל פתאום.
״נו דברי קופה״ היא אמרה שמה את ידה על הרגל שלי גורמת לה לעצור לרעוד.
״דניאל כועס עלי ואין לי מושג למה״ אמרתי לה.
״אפשר להבין אותו״ היא אמרה ואני קימטתי את הפרצוף במבט לא מובן.
״על מה את מדברת?״ אמרתי לא מבינה.