אהבה לא צפויה

פרק 14

פרק 14
אני עולה במדרגות אחריו ונכנסו לחדר שלו.
התיישבתי על מיטה, החדר היה חשוך אבל אור הטלוויזיה האיר את החדר טיפה אז זה הרגיש אינטימי אבל גם לא הרגשתי לא בנוח או משהו, דווקא כל האווירת חושך הזו עם טיפה אור ואחרי שאכלנו והתפוצצנו מהאוכל עלה לי חשק לשכב במיטה עם דניאל וללכת לישון, מיד התאפסתי מהמחשבה הזו והסתכלתי על דניאל. דניאל הוריד את הגקט שהיה עליו, ולאחר מכן הוריד את חולצתו וחושף את הריבועים המושכים האלה שלו. הוא הלך לכיוון הארון ולקח גופייה פשוטה, אני הסתכלתי על הגוף שלו מתהפנטת ומנסה לאפס את עצמי ולהראות כאלו זה לא מזיז לי ושהכל זורם אצלי במוח.  אחר כך הוא הוריד את הגינס ונשאר עם בוקסר ולקח את אחד המכנסיים שהיו לו על הכיסא והתלבש.
כל מה שעבר לי ברגעים האלה זה שאני נמשכת אליו ממש ושאם אני לא אלך מפה אני אתנפל עליו ואעשה דברים שאני אתחרט עליהם, אז החלטתי לרדת לשתות מים להתאפס על עצמי ולעשות לעצמי שיחת איפוס במוח ואז לחזור לחדר שלו. פשוט קמתי והלכתי לכיוון הדלת.
דניאל עצר אותי ואמר ״לאן את הולכת?״ לא ידעתי מה להגיד הייתי עוד מבולבלת ואני לא אוהבת שאני כזו. בדרך כלל אני מאופסת מאוד ויודעת מה אני רוצה ואמורה לעשות. ״יש לי כאב ראש אני יורדת לשתות״ אמרתי נמנעת מקשר עין איתו. ״מה יש נאיה?״ הוא שואל מבחין שאני משקרת לו ושמשהו עובר עלי. כדי להעביר נושא אמרתי ״לא חשוב אני אשתה אחר כך״ וחזרתי להתיישב על המיטה. ״טוב״ הוא אמר והתיישב מולי על המיטה גם. ״תקשיב, אנחנו צריכים לסגור את העניינים בינינו אחת ולתמיד״ אמרתי קובעת. ״איזה עניינים?״ הוא שיחק אותה לא מבין. ״דניאל אתה יודע איזה״ אמרתי מסתכלת עליו במבט של די לשקר. ״נכון, אבל אני רוצה לשמוע את זה ממך״ הוא אמר בשובבות אבל עדיין עם פנים אדישות. ״כל היציאות שאתה זורק לי על רגשות הקנאה שאין לי כן? או כל הוויכוחים בינינו, ופשוט הכל״ אמרתי לא מפרטת במיוחד כי לא רציתי שיגלה שאני נמשכת אליו או בקטע שלו או מה שזה לא יהיה.
״אבל אני צודק כשאני אומר לך את היציאות האלה לא?״ הוא אמר. ״לא״ עניתי משקרת. הוא פתאום התקרב אלי יותר ויכולתי לראות כל פרט ופרט בפנים שלו. הסתכלתי עליו מובכת מהקירבה הזו והורדתי את הראש. פתאום הוא הרים לי את הראש עם היד שלו והתחיל ללטף לי את הפנים עם האגודל שלו, תחושת צמרמורת עברה לי בכל הגוף אבל הייתי חזקה מספיק כדי לעצור את זה.
״דניאל די״ אמרתי בעדינות מורידה לו את היד מהלחי שלי. ״על זה אני מדברת, כל הספקות האלה לגבינו, זה מבלבל אותי, יש לך חברה גם, ואני לא רוצה להפגע בסופו של דבר״ אמרתי בכנות. ״מה את מרגישה אלי?״ הוא שואל מסתכל עלי ואז על השפתיים. לא הבנתי מאיפה כל העדינות הזו ממנו, כלומר זה היה נעים וכיף אפילו אבל איפה דניאל העצבני שפוגע ומציק? דניאל האדיש שלא מרגיש כלום ולא נפגע אף פעם? זה נורא מבלבל.
הסתכלתי עליו לא יודעת מה לענות. ״דניאל אני.. אני לא יודעת״ אמרתי מהססת. ״אני יודע מה אני רוצה״ הוא פתאום אמר. ״על מה אתה מדבר? אני לא מבינה״ אמרתי באמת לא מבינה לאן הוא חותר. אין סיכוי שנהיה יחד זה לא אפשרי בכלל משום בחינה, וזה לא מתאים.
״עלינו״ הוא אמר. ״דניאל אין עלינו, יש לך חברה וזה לא יכול לקרות, אני מצטערת״ אמרתי מלאת אכזבה שהמשפט הזה יצא לי מהפה כי הוא נכון המשפט.
״את לא חייבת תמיד לסבך הכל את יודעת״ הוא אמר מאוכזב מתרחק ממני טיפה ונעמד ליד הארון. ״דניאל, זה לא שאני לא רוצה, אני פשוט לא יודעת מה אני מרגישה עכשיו״ נעמדתי גם הולכת אחריו ועומדת מולו. הוא התקרב אלי ואני התרחקתי טיפה עד שנתקעתי בשידה שיש לו. הוא הרים את היד שלו לכיוון הלחי שלי וליטף אותה לאט לאט מתקרב עם הפנים שלו אלי, יכולתי להרגיש את הנשימות שלו. הוא ליפף את הזרוע שלו סביב המותניים שלי וקירב אותי עם הגוף שלי אליו יותר. הרגשתי כל כך טוב עם התחושה הזו, כאלו לא רציתי שזה יגמר. הוא הסתכל עלי קרוב קרוב על העיניים ואז על השפתיים, היינו במרחק נגיעה מהשפתיים.
הוא התקרב יותר אל השפתיים שלי אבל בסוף הפנה את השפתיים שלו לכיוון האוזן ולחש לי ״מה את מרגישה עכשיו?״
מושלם, שלא יפסיק ושאני אוהבת אותו.
״שכיף לי״ אמרתי בכנות. הוא חזר עם השפתיים והפנים שלו אל כיוון הפנים שלי כל כך קרוב. הסתכלתי על השפתיים המלאות שלו והכל כך מושלמות ורציתי פשוט לנשק אותו וידעתי שגם הוא רוצה. לאט לאט הוא התקרב שוב לכיוון השפתיים ופתאום נפתחה הדלת חזק.
שנינו ישר התרחקנו אחד מהשנייה בבהלה והחדר היה קצת חשוך אז הסתכלנו לפתח הדלת מנסים לראות מי שם.