אהבה לא צפויה

פרק 49

פרק 49
״נאיה לקום בית ספר״ עם כמה ששנאתי את המשפט הזה, התגעגעתי לקולה של אמא כשמעירה אותי בבוקר למרות שאני כל בוקר קמה עם תחושת געגוע לדניאל.
לנשיקות שלו, לחיבוקים, לצחוקים. אליו. אני מתגעגעת כל כך אבל באותו זמן רוצה להתרחק ממנו כמה שאפשר.
אני מרגישה כל כך רע והלב לי שורף כל יום אבל אני חזקה ולא מוותרת לעצמי.
״בוקר טוב אמא״ אמרתי יורדת במרדגות מתיישבת על הבר ומתחילה לאכול את הטוסט האהוב עלי, דניאל ירד גם הוא התיישב לידי והתחיל לאכול את הטוסט שלו.
היה מתח באוויר.
׳אז את באה למסיבה?׳ קול צפצוף הודעה נשמע וראיתי שזה מנוף.
׳כן כן אני באה׳ כתבתי לו.
׳אשש׳ הוא כתב בהתלהבות.

״נדבר היום במסיבה?״ דניאל אמר מפנה את הכלים שלו.
״כן כנראה״ אמרתי באדישות נוגסת מהטוסט שלי. למה הוא נראה כל כך טוב? הוא מושך אותי רצח ברמה שבא לי לנשק אותו ללא הפסקה ואז התמונה שלו מתנשק עם מישהי אחרת קופצת לי לראש וגורמת לי לרצות להקיא.
״את נוסעת איתי לבית ספר?״ הוא שאל.
״אם אין ברירה״ עניתי.
״את לא חייבת״ הוא אמר.
״זה בסדר״ אמרתי מפנה את הכלים שלי גם.
נכנסו לאוטו ודניאל קיבל שיחת טלפון הוא שם על רמקול ודיבר.
״הלו?״ הוא אמר.
״שלום אני מדברת עם דניאל בנה של ענת?״ נשמע קול של בחורה.
״כן מי זה״ הוא ענה נלחץ.
״מדברים מבית החולים, מצבה של אמא שלך החמיר והיינו רוצים שתבוא עם סבתא או סבא או מבוגר כלשהו שקשור לאמא שלך״ הרופאה ענתה ודניאל כתגובה ישר עצר בצד והחנה מתחיל להלחץ ולהחוויר.
״מה קרה לה?!״ הוא אמר צועק.
״תבוא כשתוכל עם מבוגר ונסביר לך, הכל בסדר״ הרופאה אמר והוא ישר ניתק לה. ״כוסעמק ערס״ הוא אמר דופק על ההגה. לא ידעתי מה לעשות. ראיתי איך הוא נהיה אדום ומתחיל להזיע, ראיתי את הכאב שלו.
״טוב אני אשים אותך בבצפר ואני הולך לבית חולים״ הוא אמר מכניס חזרה את המפתח בעצבים.
״ואו דניאל״ אמרתי לו מניחה את ידי על ידו הרועדת.
כזו אני. כשמישהו זקוק לי, אני יודעת לשים את הכעסים והכאב בצד ולעזור ולתמוך, לא משנה מי זה.
״הכל בסדר״ אמרתי מנסה להרגיע אותו.
״כוסעמק אני מפחד נאיה, אני לא רוצה שהיא תמות״ הוא אמר נלחץ ויכולתי לראות את עיניו נוצצות.
״היא לא, יהיה בסדר, נלך לשם יחד ונשמח אותה כדי שתבריא מהר״ אמרתי לו מעודדת אותו וראיתי שהוא נרגע אז שמחתי.
״למה את עוזרת לי בכלל?״ הוא פתאום אמר. ״לא מגיע לי התנהגתי כמו זין״ הוא המשיך. ״גם לאנשים זין מגיעה עזרה, לא משנה מה״ אמרתי צוחקת צחוק עדין.
״לא לאחד כמוני״ הוא אמר. ״אני תמיד אעזור לך, עם כמה שאני פגועה ממך אתה עדין חשוב לי״ אמרתי לו בכנות. ״תודה נאיה, אני אוהב אותך״ הוא אמר מצפה לשמוע ממני את זה חזרה. אבל לא יכולתי להוציא את המשפט הזה מהפה. ״בוא ניסע, ולאט לאט שלא תעשה תאונה מהלחץ״ אמרתי מעבירה נושא.

~בית חולים~
דניאל רץ וחיפש את חדר 146 ואני הולכת אחריו במהירות כי תאמת שגם אני הייתי לחוצה לגבי אמא שלו.
״אמא״ הוא אמר נכנס לחדר כשמצא אותו. ״דניאלי״ היא אמרה בקול חלש. ״מה הרופאים אמרו?״ הוא ישר בא והתיישב לידה מחזיק בידה. ״אני אהיה בסדר אל תדאג״ היא אמרה לו בקול חלש. ״מי זו הילדה היפה הזו שהבאת?״ היא אמרה כאשר היא הסיטה את מבטה אלי.
״היי״ אמרתי מחייכת ומתקרבת אליהם, ״אני נאיה״ אמרתי.
״היא החבר..״ דניאל עצר בא להגיד את המשפט היא החברה שלי ותיקן אותו ״היא הבת של החברה של אבא״. לא אשקר שצבט לי שהוא תיקן את זה אבל אני מניחה שהוא עשה את זה כדי ששנינו לא נגיע למצב לא נעים בפני אמא שלו.
אחרי שהרופאה הסבירה לדניאל מה יש לאמא שלו ושזה כן ניתן לטיפול ושהוא יכול להיות רגוע נסענו בחזרה.
״הולכים לבית הספר?״ הוא שאל נותן לי להחליט.
״בשביל שלוש שעות?״ אמרתי.
״צודקת, נלך הביתה״ הוא אמר.
״כן עדיף״ אמרתי מסכימה איתו.
״תודה שבאת איתי״ הוא אמר הסתכל עלי לכמה שניות.
״בכיף״ אמרתי באדישות לא מסתכלת עליו.
הוא החנה את המכונית ונכנסנו הביתה.
״ניפגש במסיבה?״ הוא אמר שוב מוודא שנדבר שם על הכל.
״כן, אני חוזרת לישון״ אמרתי עולה למעלה.