אהבה לא צפויה

פרק 13

פרק 13
אני לא רוצה שיחזור להיות עצבני וכועס, זה לא עושה לי טוב. דניאל הלך לכיוון הדלת מהשיחה הזו שהייתה לנו עכשיו ואיך שהוא בא לצאת אמא שלי ואילן פתחו את הדלת ״לאן אתה הולך מותק?״ אילן שאל את דניאל.
״לכל מקום רק לא פה״ הוא אמר ומסתכל עלי במבט עוקצני. ״לא לא אנחנו יוצאים ארבעתינו למסעדה יאלה תתארגנו״ הוא אמר לדניאל עוצר אותו מלצאת לסיבוב.
״מי זה ארבעתינו? אני לא בא ביי״ הוא אמר עצבני.
״אני אתה נאיה ואמא שלה, אריאל אצל סבתא ואחות של נאיה בצבא וחשבנו למה לא בעצם? מלא זמן לא ישבנו במסעדה״ הוא ענה לדניאל. ״יאלה תעלה למעלה אתה בא בלי בעיות״ הוא הוסיף. דניאל התעצבן גילגל עיניים ועלה למעלה. אני נשארתי במטבח גם לא בדיוק מרוצה מהסידור הזה של המסעדה אחרי השיחה הזו שהשאירה מתח ביני לבין דניאל.
עליתי להתקלח ולהתארגן למסעדה. נכנסתי למקלחת והורדתי חולצה. ניסיתי להוריד את החזייה אבל לא הצלחתי, זה היה הדוק מדי התחלתי להתעצבן, וזה חזייה שאי אפשר להוריד אותה כמו גופייה, היא מסובכת כזו.
ניסיתי להוריד שוב שוב ללא הצלחה. הדלת הייתה חצי פתוחה ויכולתי להבחין בדניאל מסתכל עלי וישר נבהלתי, אמנם הייתי עם מכנס רק בלי חולצה כמו בגד ים אבל זה היה מביך. גם דניאל בא להתקלח ואז קלט שאני הקדמתי אותו, הוא כבר היה רק עם מכנס ובלי חולצה ופשוט רציתי לנשק אותו כל כך.
״צריכה עזרה?״ הוא פתאום התקדם ועמד בפתח הדלת למקלחת. ״מצחיק מאוד״ עניתי. ״רציני את שעה על זה אני לא אראה כלום אני רק אשחרר לך ואת עדיין תחזיקי את החזייה על החזה״ הוא אמר משכנע אותי. ״טוב זריז״ הסתובבתי שאני עם הגב אליו והוא היה כל כך קרוב אלי, יכולתי להרגיש את הנשימות שלו על הגב שלי לאחר שהזיז את שערי מהגב כדי לפתוח את החזייה. עברה בי צמרמורת שהרגשתי את הידיים שלו נוגעות בי, כאלו לא רציתי שזה יגמר. כעבור מספר שניות הוא שיחרר את החזייה ואני כמובן הייתי עם הידיים על החזייה בחזה שלי כדי שהיא לא תיפול. הסתובבתי חצי סיבוב ״תודה״ אמרתי מובכת ומסמנת לו לצאת. ״יאלה תתקלחי מהר״
הוא אמר חוזר להיות אדיש ועצבני עוד ממקודם. באמת שאני לא התכוונתי למה שאמרתי. נכנסתי להתקלח והמים זרמו על גופי יכולתי להרגיש את הצמרמורת כל פעם שנזכרתי במוח שוב את הרגע שלנו הזה.
סיימתי להתקלח התארגנתי, כולנו היו מוכנים ונכנסנו לאוטו. אני ודניאל ישבנו במושב האחורי יחד כי אמא שלי הייתה מקדימה ויכולתי להרגיש כמה מתח יש בינינו שאף אחד מאיתנו לא הוריד את המבט מהאייפון. רציתי לדבר איתו שוב ולהתנצל אבל לא רציתי שאמא שלי ואבא שלו ישמעו שאנחנו בריב או משהו אז החלטתי לכתוב לו בוואצפ.
״דניאל״ כתבתי.
״?״ הוא ענה יבש.
״אפשר שנדבר שנחזור מהמסעדה?״ עניתי לו והחלטתי שנדבר באמת על הכל, אי אפשר להמשיך ככה יותר, עם הרגשי קנאה של שנינו, עם הקירבה הזו, עם ההכחשה שאני רוצה אותו כל כך ואולי גם הוא אותי, פשוט הכל.
״אין לנו על מה נאיה, הבהרת את מה שאת חושבת היום״ הוא ענה באדישות.
״דניאל זה לא מה שאני חושבת, בבקשה בוא נדבר אל תיקח קשה״ כתבתי לו חזרה.
״טוב״ הוא אמר שוב ביבשות.
״מה טוב..?״ עניתי לא מבינה אם הוא מסכים שנדבר או לא.
״בסדר נדבר״ הוא ענה.
״יופי..״ עניתי באדישות.
הגענו למסעדה והמלצר ניגש אלינו, הוא היה נראה טוב והוא הסתכל עלי מוזר. הוא שאל אותי ״מה תזמיני יפייפיה?״ הוסמקתי ממש וראיתי איך דניאל דופק לו מבט ואז מסתכל עלי במבט כועס ולא הבנתי כל כך. ״אני רוצה פסטה ברוטב שמנת ופטריות״ אמרתי מחייכת. ״סגור״ וקרץ לי. לאחר מכן אילן ואמא שלי הזמינו ואז הוא ניגש לדניאל ואמר לו ״מה תרצה?״ דניאל מלמל לעצמו לפני שענה ׳להעיף לך בוקס׳ , הוא חשב שלא שמעתי אבל שמעתי ואז המלצר אמר ״מה לא שמעתי״ ואז דניאל אמר ״אני רוצה המבורגר וציפס״.
הרגשתי לא בנוח פתאום, והכי עצבן אותי שלא הבנתי למה אני מרגישה ככה, כי תכלס אני לא חייבת לו כלום.
אחרי שסיימנו לאכול חזרנו הביתה. דניאל בא לעלות למעלה אבל משכתי לו ביד ואמרתי לו ״מדברים?״ הוא אמר ״בואי לחדר שלי אני רוצה להחליף בגדים״ הוא ענה לא מסתכל עלי אפילו ואני עולה במדרגות אחריו ונכנסנו לחדר שלו.