אהבה לא צפויה

פרק 29

פרק 29
״אז שנלך לישון?״ דניאל אמר בשובבות. ״לא מה לישון יום אחרון לחופש סוכות, בואי נראה סרט למטה או משהו״ אמרתי לו. ״ילדה את לא עייפה אחרי היום הזה?״ הוא שאל תופס לי בזרועות מצמיד אותי לקיר ולא נותן לי להשתחרר. ״כשאני איתך אני אף פעם לא עייפה״ אמרתי מחייכת חיוך ביישני וכנה. הוא התקרב אלי לאט לאט משחרר את הידיים שלי ומלפף אותם סביב המותניים שלי. הוא בא לתת לי נשיקה אבל עצרתי אותו ואמרתי
״בתנאי שרואים סרט״. ״שאני אבין את מציבה לי תנאים?״ הוא אמר מלקק את שפתיו. אמאלה כל כך רציתי לנשק אותו, מצידי שלא נראה סרט רק לנשק אותו. אני שונאת שהוא מלקק את השפתיים זה כל כך מגרה אותי ומפתה אותי. היינו קרובים קרובים ״אל תעשה ככה״ אמרתי מובכת. ״איך ככה?״ הוא אמר לא מבין. ״עם השפתיים ככה, זה מעצבן״ אמרתי מכחישה ומרגישה איך אני נהיית אדומה. הוא עשה את זה שוב בכוונה כדי לגרות אותי ורציתי כל כך לנשק אותו. באתי לנשק אותו והוא עצר אותי ״לא לא, רצית לראות סרט נכון? אין זמן לנשיקות ועניינים״ הוא אמר בכוונה גורם לי להתעצבן.
״מציק יאלה בוא כבר״ אמרתי יוצאת מהחדר והוא חייך חיוך מרוצה. ירדנו למטה ועברנו בחדר של אמא שלי ושל אילן וראינו שהם חזרו, מה ממתי הם פה? לא שמנו לב בכלל. ״מה קורה אמא איך היה?״ אמרתי לה מתעניינת.
״כיף מאמי״ היא אמרה ממשיכה לפרוק את המזוודה, ״יופי שמחה בשבילכם״. הסתכלתי מסביב ולא ראיתי את אילן, הסתובבתי לדניאל וגם אותו לא ראיתי. ״איפה אילן?״ שאלתי אותה. ״אני חושבת שהלך לדבר עם דניאל מאמי״ היא אמרה שוב ממשיכה לסדר את הבגדים. בנתיים ירדתי למטה וחיפשתי סרט. דניאל ירד מחייך אלי חיוך קטן וישבנו ביחד בספה בחושך ושמנו סרט אימה, אני חולת סרטי אימה וגם דניאל להפתעתי. התכסנו ביחד בשמיכה כשאנחנו די קרובים אחד לשניה כשאני מניחה עליו את הראש והוא מלטף לי את השיער. כל הסרט הוא היה נראה לא מרוכז כזה, טרוד במחשבות ולא הבנתי למה, זה ביאס כזה. רק אני רוצה שנבלה יחד ונהנה והוא עסוק לי בדברים אחרים?
עצרתי את הסרט והסתכלתי אליו, מרוב שהוא היה עסוק במחשבות הוא לא שם עליו שעצרתי בכלל. מה עובר עליו. ״דניאל, מה קורה? דבר אלי״ אמרתי מעירה אותו מהמחשבות. ״אה מה? כלום הכל טוב למה עצרת?״
״דניאל דבר כבר״ אמרתי קולטת שמשהו עובר עליו.
״תקשיבי נאיה, אנחנו צריכים לדבר״ הוא אמר לי מתוח.
נכנסתי ללחץ, לא הבנתי על מה הוא רוצה לדבר באמצע הלילה. הוא הסתובב עם הגוף אלי ואני גם עם הגוף אליו מסתכלת ומחכה שידבר. ״תקשיבי אני חושב שאנחנו לא צריכים להיות ביחד יותר, זה רק פוגע בשנינו״ הוא פתאום אמר יורה לי את החץ הזה בדיוק ללב. מה?!
על מה הוא מדבר אני לא מבינה! מה בגלל שהשתכרתי? ידעתי שירד לו ממני. אני לא מבינה מה עשיתי לא בסדר .
״בגלל אתמול?״ אמרתי מתכוונת ליום שהשתכרתי.
״לא לא נאיה, באמת דאגתי לך״ הוא אמר לא מסתכל לי אפילו בעיינים. הרגשתי את הדמעות חונקות אותי.
״מאיפה זה בא דניאל? אני לא מבינה״ אמרתי לו בעצב וכבר דמעה אחת ממזמן הספיקה לרדת. ״בבקשה אל תבכי״ הוא אמר עם פרצוף מבואס. ״אתה זה שגורם לזה אז אני חושבת שמגיע לי לפחות הסבר למה אתה נפרד ממני ככה פתאום אחרי כל מה שעברנו כדי להיות יחד״ אמרתי והלב שלי התחיל להתכווץ מרוב כאבים.
״ככה״ הוא פשוט אמר. מזה ככה?? מי הוא חושב שהוא שהוא יפגע בי ככה וישחק בי ככה? 
״לך תזדיין״ אמרתי בעצבים קמתי והדמעות המשיכו לרדת. עליתי לחדר שלי טורקת את הדלת ושוכבת על המיטה. על הכרית נהיה עיגול רטוב מהדמעות שלי. איך הוא התהפך ככה? עשיתי משהו לא בסדר? מה הקטע? ידעתי שהוא יפגע בי, לא הייתי צריכה להכנס לזה בכלל.
פעם סטוצינר, תמיד סטוצינר. אני לא רוצה לראות אותו בחיים שלי או לשמוע ממנו. מבחינתי הוא מחוק.
כל המחשבות הציפו אותי ולאט לאט כבר התחלתי להרדם עם דמעות בעיינים.