בהיתי בתקרה במשך כל הזמן הזה, דמאיין כבר הלך ממזמן אבל אינו טרח לנעול את הדלת בטענה שאין לי כל סיכוי לברוח. השמיכה כיסתה את כל גופי בזמן שעיניי היו פתוחות ובהו בנקודה אחת בקיר הלבן.
כלום ושום דבר עבר בראשי, אפילו לא מחשבה אחת עלתה ממול עיניי, אני מנחש שזה בגלל העובדה שכבר השלמתי עם המצב, ידעתי שאין לי כבר מה לעשות, איני יכולתי לברוח או למחות נגדו, אז מה כבר נותר לי לעשות?
ניסיתי לחשוב עליו, למה הוא עשה את זה, ניסיתי לראות מה יש מתחת לכל המבט הקשוח הזה אך שום דבר, כאילו הוא הציב סורגים סביב הרגשות שלו, לא נתן לאף אחד להיכנס. אבל אני יכולתי להרגיש את האפלה נוטפת ממנו, וידעתי שהיא לא הגיעה משום מקום.
בנאדם כזה אפל חייב לסחוב מאחוריו עבר אפל אפילו עוד יותר.
הסתובבתי במקומי ונשענתי על צידי, משחק עם הסדין הלבן, אוזניי כמעט נקרעות מהשקט הנורא ששרר בחדר. חשבתי שאצליח להירדם אבל השעון הלבן שעל הקיר הראה לי שעברה כבר שעה, שעה שלמה שבה איני עשיתי שום דבר.
קמתי על רגליי, מעיף את השמיכה ממעל גופי ויוצא מהמיטה, העברתי את עיניי על כל חלל החדר, הסתכלתי על השידה הלבנה שהוצבה על יד מיטתי, על הקיר הצבוע בתכלת שראש המיטה הוצמד אליו. עיניי אחר כך בחנו את החלון הגדול שוילון לבן וקטיפתי עיטר אותו ומתחתיו הונח שולחן מרובע. על יד השולחן ניצב כיסא תואם.
הבטתי על הדלת שמול המיטה, דלת היציאה אשר הייתה בקיר המקביל לי והייתה נעולה, כלאה אותי בתוך כל החלל הזה. החלל הענק הזה.
התקדמתי אל עבר הדלת הנוספת שהוצבה בחדר, לא מופתע לגלות מאחורייה את המדפים הרבים של חדר הארונות. תהיתי של מי כל הבגדים האלו, ולמה הצטרך לכל כך הרבה מהם.
סגרתי את הדלת הלבנה והסתובבתי במקומי בשעמום, רגליי היחפות פוגעות ברצפת החדר ואני ממשיך לבחון אותו. החדר לא היה עמוס יותר מידי, על הקיר האחר היה מסך טלויזיה שחור וגדול ועל רצפת החדר ניצבו שתיי פופים גדולים בצבע תכלת. החדר היה כל כך ענק, לא הבנתי למה בנאדם צריך כל כך הרבה מקום.
חזרתי אל המיטה הגדולה, נופל לתוכה ומתכרבל שוב בתוך השמיכה.
תהיתי לעצמי האם בכל זאת ישנה דרך שאוכל לצאת מפה, הרי דמאיין לא יכול להחזיק אותי כל כך הרבה זמן, בשלב מסוים הוא יהיה חייב להשתעמם ממני או שימאס לו אפילו.
בינגו!
תתכונן לוגן, אתה עומד לצאת מכאן בקרוב.
ידעתי שאני צריך לתת לו את מה שהוא רוצה כדי שיאבד בי עיניין, אעשה את מה שהוא רוצה עד שאתחיל לשעמם אותו והוא יתן לי ללכת כבר. הבנתי שלפעמים צריך להתקרב אל האויב כדי לשלוט בו מבפנים.
ידעתי שזוהי בגידה, שאני בעצם בוגד בתומס אבל חששתי שלא נותרה לי עוד ברירה, מה אני יכול לעשות כבר? מה אני יכול לעשות אם לא לפעול בעצמי?
לא הייתי טיפש, המטרה שלשמע דמאיין חטף אותי הייתה ברורה, הכתובת הייתה על הקיר, הוא רוצה אותי לשעשוע, לא יותר מזה, להשתמש בגוף שלי עד שימאס לו ויטפל למישהו אחר. ועד שזה יקרה אני צריך לשחק את המשחק, גם אם זה אומר לבגוד בעקרונות שלי ולתת לו להניח את הידיים שלו עליי, אני פשוט צריך לעשות הכל בשביל לצאת מכאן. חי.
התקדמתי אל דלת חדר הארונות והבחנתי בעוד דלת בתוכה שהובילה לשירותים, ללא ספק הבית הזה היה מפואר. נכנסתי אל החלל הגדול והבטתי בדמותי שבמראה, לא מפנה לה יותר מידי תשומת לב וממהר לשטוף את פניי ולסדר את שיערי. לאחר מכן פשטתי את אותה פיגמה שעוד הונחה עליי מהבוקר ולקחתי חולצת טישרט שחורה בעלת שרוולים קצרים שהגיעה לי לאמצע הבטן.
חיפשתי במשך כמה דקות ארוכות ולאחר מכן מצאתי את אותו גרביון רשת שחור שידעתי שתומס אוהב, לבשתי אחד כזה פעם אחת וגם זה היה רק בנכחותו של תומס, לא האמנתי שאצטרך להתלבש ככה בשביל מישהו אחר, בשבילו.
מעל הגרביון השחור שמתי מכנס גינס קצר וצמוד, מאוד צמוד. ולרגליו שמתי גרביים ארוכות.
קיוותי שזה יעשה את העבודה ובתוך כמה ימים או אפילו שבועות, במקרה הגרוע, והוא יתן לי ללכת. עד אז אני צריך לא לגרום לתומס לחשוד כל הזמן הזה ולתת לו הסברים לסימני ההיקי שעל הצוואר שלי.
סידרתי שוב ושוב את שיערי שנפל על מצחי עד שלבסוף נאנחתי ביאוש והתחלתי לחפש גומיה קטנה שתוכל לתפוס אותו. פתחתי את אחת ממגירות השירותים וראיתי לא אחת אלא עשרות גומיות בצבעים שונים, שלפתי אחת וורודה וקשרתי את שיערי לקוקו קטן בראשי.
לקחתי את רגליי ויצאתי מדלת השירותים ולאחר מכן מחדר הארונות, מתקדם אל עבר דלת היציאה ומעכל את כל מה שהולך לקרות עכשיו.
תתכונן לוגן,
ההצגה מתחילה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק נוסף יעלה בהמשך היום
ואל תשכחו שעולה היום גם הפרק השני של my white flower (למי שקורא*) אז שימו לב.
מקווה שאהבתם❤❤
YOU ARE READING
A princess or a bad boy
Storie d'amore"תסתכל עליי." הוא תפס בלחי בגסות " למי אתה שייך, של מי הגוף הזה?" עיניו הכחולות חדרו אל שלי "שלך אדוני." מה יקרה כשלוגן יבין שנמאס לו מהדאדי הנחמד והוא רוצה מישהו שקצת יעניש אותו? לפניי שאתם קוראים : הסיפור מכיל * תכניים מינים * סצנות אלימות *שפה...
