הבטתי על ההודעה באימה, מרגיש מאוים מתמיד. כל גופי רעד, המחשבה שאולי הוא נמצא כאן, בתוך בבית, במקום הבטוח שלי.
לא העזתי להרים את ראשי מהמסך, לא רוצה לחשוב מה יקרה אם ארים את עיניי והוא יהיה מולי.
'באמת חשבת שתוכל לברוח?'
הודעה נוספת הופיעה על המסך, גורמת לי להחניק יבבה קטנה.
'אתה לעולם לא תוכל להתחמק ממני'
המכשיר נפל מבין ידיי, פוגש ברצפה בכל מתכתי רם. לא האמנתי שזה קורה, שכל המצב הזה קשור אליי, שאני זה שנמצא תחת איום של איזה איש פשע מסוכן.
סוף סוך העזתי להרים את פניי, בוחן את המטבח הריק בעיניים מהססות. גופי היה קפוא, אינו מצליח לזוז ממקומו.
מה אני הולך לעשות עכשיו?
לברוח?
לצאת מהדלת הגדולה ולנוס על חיי?
להיכנע?
ליפול אל הרצפה בבכי מר ולחכות שיגיע אליי ויעשה בי את מעשיו?
להתקשר לתומס?
לספר לו את כל מה שקרה ולהתחנן שיציל אותי??
מה לעשות???
ראשי התפוצץ ממחשבות בעודי לא מצליח לפסוע ולו צעד אחד. שלרגע אחד יכולתי להרגיש כאילו מישהו דרך על הלב שלי בבת אחת.
הריח שלו, יכולתי להריח אותו ממטרים, מתגנב מאחוריי וחודר לאפי.
נשארתי בשקט, דמעה בודדת נופלת על פניי.
כל החלל הזה נשאר דומם אך ידעתי שהיה מאחוריי, יכולתי להרגיש אותו מתקרב אליי שלפתע יד גדולה וקשה הונחה על מותניי, מקרבת אותי בבת אחת אל חזה קשיח.
נשימתי נעתקה בבת אחת, ידיי התכווצו לאגרופי קטנים בעודי מרגיש את גופי נדרך.
מגע שפתיו הורגש על ראשי, כף ידו הונחה על ביטני ודאגה להצמיד אותי אליו.
"אתה צריך שאחזור איתך על הכללים? אה נסיכה?" הוא לחש לאוזני, נשימותיו החמות מורגשות על עורי, גורמות לצמרמורת לעלות במעלה גבי. נשארתי בדממה מוחלטת, מרגיש כאילו אני עומד להתעלף כל רגע.
"אוליי כמה עונשים יצליחו להכניס לך את החוקים טוב טוב לראש" הקול המאיים שלו נשמע, גורם לעיניי להיפתח בבהלה ולשפתיי להחניק יבבה חלשה.
"בדיוק כמו שחשבתי, אבל כמו שכבר אמרתי לך, אני לא הולך לרחם עלייך," התחיל לומר, תופס לפתע בחוזקה באחוריי. "אתה הולך ללמוד מה זה להקשיב לחוקים שאני אומר לך".
הוא דחף אותי אל שולחן המטבח הגבוה, מוריד בבת אחת את מכנסיי הקצרים וחושף את עורי.
"בבקשה לא.." קולי נשבר, נשמע כל כך חלש וחסר אונים מהמחשבה עליו מחלל את גופי.
"אל תדאג בייבי בוי, כשזה יקרה, אתה תיהיה מתחתיי, מתחנן אליי שאזיין אותך כל כך חזק" לפתע דבריו בגסים נשמעו, נלחשים לאוזני גורמים לי להאדים וליבב באותו הרגע.
ההצלפה הראשונה הפתיעה אותי, גורמת לי לצרוח אל תוך חלל המבטח הריק.
"מה היה החוק הראשון שלנו לוגן? אני רוצה לשמוע אותך" הוא נשמע מעליי, ידו אוחזת בעורי הצורב אך אני נשארתי בשקט, לפחות מדיבורים, יבבותי והתייפחותיי מילו את כל החלל.
עוד הצלפה, ידו פוגשת באחוריי וגורמת לי לקפוץ בכאב שוב ולשחרר צעקת כאב נוספת.
"קדימה לוגן, אל תכעיס אותי יותר ממה שאני כבר" הוא נשמע חסר סבלנות ומאיים.
"א-אני עושה כ-כל.." התחלתי לומר אך דיבורי נקטע, פרצתי לפתע בבכי, בכי קולני קורע לב, כאב לי, כאב לי כל כך
"נסיכה, קדימה, תגיד לי מה החוק הראשון" הוא לחש לאוזני, בקולו לא נשמעה ולו טיפת רחמים אחת, נשאר קר ואדיש לכל המצב.
" א-אני עושה כל מ-מה שאתה א-אומר לי.." גימגמתי, קולי נשבר מהגוש שנמצא בגרוני הופך את נשימותיי ליותר ויותר קצרות ולא אחידות.
"ילד טוב," התחיל לומר, נותן מכה נוספת לעורי. "עכשיו אתה בא איתי הבייתה"
"א-אבל תומס.." אמרתי כמעט בקול לא נשמע, מרגיש אותו מסובב אותי אליו, מביט בו בעיניים מפוחדות.
לא יכולתי להיעלם פתאום לתומס, במיוחד שהוא יודע שאני בבית ואני חולה.
הוא הרים את מכשיר הטלפון שלי מהרצפה, מתעסק בו לכמה שניות ואחר כך מניח אותו השולחן. "טופל" הוא אמר בפשטות והרים את מיכנסיי, גופי רועד מפחד מהמגע שלו בעורי.
ידו עלתה אל פניי, מחזיקה בי בדרך שהכריחה אותי להביט ישר אל תוך עיניו הכחולות.
"בפעם הבא שתפר את החוקים בייבי העונש יהיה הרבה יותר חמור" הוא אמר ואני ניסיתי להתחמק ממגעו.
"בבקשה תן לי ללכת" התחננתי אל תוך עיניו, מחפש כל טיפה של אנושיות.
"אמרתי לך כבר נסיכה, אתה נשאר איתי"
YOU ARE READING
A princess or a bad boy
Любовные романы"תסתכל עליי." הוא תפס בלחי בגסות " למי אתה שייך, של מי הגוף הזה?" עיניו הכחולות חדרו אל שלי "שלך אדוני." מה יקרה כשלוגן יבין שנמאס לו מהדאדי הנחמד והוא רוצה מישהו שקצת יעניש אותו? לפניי שאתם קוראים : הסיפור מכיל * תכניים מינים * סצנות אלימות *שפה...
