"תעזוב אותי!!"
"חתיכת פסיכופט!!"
"תן לי ללכת!!"
נאבקתי באחיזתם של שתיי השומרים שהוציאו אותי מהרכב הגדול וסחבו אותי אל עבר אחוזה ענקית ורחבה שנגלתה ממול עיניי
הייתי מלא בפאניקה
חושש לגורלי
נאנק ונאבק בכל הכוח
אך הם לא שיחררו
הם המשיכו לאחוז בגופי המשתולל ולגרור אותי בשביל הגישה המוביל אל הבית בזמן שדמאיין פסע מלפנינו, מתעלם מקריאותיי
"אני לא מכיר אותך!! תן לי ללכת!!" קראתי שוב ושוב, מרגיש את הגרון שלי שהחל לשרוף מכל צעקותיי
אך שוב
שום תגובה
שני השומרים המאיימים הכניסו אותי בדלת הבית ולקחו אותי אל החלל הגדול של המטבח
דמאיין המשיך בהליכתו הזקופה והאדישה, מתקדם אל עבר הסלון הרחב ומתיישב על אחת הספות בזמן שהשומרים גררו אותי במעלה המדרגות
"דמאיין!! תן לי ללכת דמאיין!!"
התחננתי שוב ושוב כשהשומרים אחזו בי, כל אחד בצד שני של גופי
"קחו אותו אל הקומה השלישית" הוא רק הורה על השומרים בקור ובכלל לא טרח להביט בי
הם סחבו את גופי במסדרון הארוך של הקומה השלישית שעלינו אליה ועצרו מול דלת שחורה וגדולה וזרקו אותי לתוכה
"תנו לי לצאת!! תשחררו אותי!!" דפקתי על הדלת שנטרקה מולי ושמעתי את צליל נעילתה
"בבקשה.." לחשתי כשגרוני כבר לא יכל לתפקד יותר ונפלתי על רצפת החדר, לא טורח בכלל להביט מסביבי ועוצם את עיניי
זה חלום לוגן
זה רק חלום
תומס עוד מעט יעיר אותך ממנו
הכל יהיה בסדר
זה רק חלום רע.
~~~~~~~~~~~~~~~~
חושך כבד אפף אותי
אפלה שעטפה את החדר כולו
איני הרגשתי כלום
איפה אני?
מה זה המקום הזה?
רצפה קרה
שרירים כואבים
לאט לאט המציאות החלה לחזור אליי
קור חודר לעצמותיי
שקט שמילא את החדר כולו
שקט נוראי שבישר על משהו רע
על סכנה שעומדת להתקרב
הרגשתי כמו איילה שהולכת בפחד, יודעת שהנמר מסתתר לו בין השיחים ועומד לקפוץ עליה בכל רגע
YOU ARE READING
A princess or a bad boy
عاطفية"תסתכל עליי." הוא תפס בלחי בגסות " למי אתה שייך, של מי הגוף הזה?" עיניו הכחולות חדרו אל שלי "שלך אדוני." מה יקרה כשלוגן יבין שנמאס לו מהדאדי הנחמד והוא רוצה מישהו שקצת יעניש אותו? לפניי שאתם קוראים : הסיפור מכיל * תכניים מינים * סצנות אלימות *שפה...
