שקט מוחלט
זה הדבר הראשון שפגשתי בה כשהתעוררתי
שקט שיכל לשגע אותך
להוציא אותך מדעתך
לאחר מכן עיניי נפתחו ופגשו בחושך הכבד, חושך מוחלט שגרם לך להרגיש כל כך חסר אונים
גופי אינו יכל לזוז
כאילו היה משותק
אך רגע אחריי זה הורגשו על ידיי ורגליי מעיין רצועות הדוקות שלא איפשרו לגופי לזוז
על ראשי היה בד שמנע שחסם את ראייתי וסביב פי היה מעיין רצועה שחורה שדחפה לתוך פי מעיין כדור מפלסטיק שלא נתן לי להוציא שום צליל מפי
איפה אני?
ראשי היה כל כך מסוחרר, כאילו סופת הוריקן התחוללה בתוכו
עורי סמר מהקור הקודר שחדר בעוצמה לעצמותיי
לאן לוקחים אותי?
ההבנה שחטפו אותי עוד לא עלתה למוחי עד שהתמונות האחרונות קפצו ממול עיניי
האיש בחליפה השחורה
ג'ק שצורח
כאב חד בצווארי
ולאחריו חושך
חושך ודממה
לאט לאט ההבנה נפלה עליי ועיניי נפתחו בבהלה ופחד
מישהו חטף אותי
מישהו חטף אותי!
פי ניסה לצעוק ולמחות אך כל מה שיצא ממנו היה קולות מעומעמים
ידיי ורגליי ניסו להשתחרר בכוח מאחיזת הרצועות אך נחלו אכזבה בכל פעם מחדש
'אסור לך לוותר!'
'תלחם בכל מה שיש לך!'
הקול בראשי צרח אל תוך אוזניי אך ליבי כבר התמלא בחוסר תקווה.
לא היה לי שום סיכוי להשתחרר מהרצועות החזקות שחתכו את עורי.
ניסיתי להילחם שוב ושוב בידיעה שזה לא יעזור לי אבל הייתי חייב, הייתי חייב להמשיך להילחם.
אני לא יודע מי חטף אותי
אני גם לא רוצה לדעת
אני רק רוצה לחזור הבייתה
לחזור אל תומס
תומס!
הוא בטח לא יודע איפה אני, הוא ידאג לי, הוא יציל אותי! הוא יבוא לקחת אותך לוגן!
יד גדולה הונחה על רגלי לפתע ושיתקה את כל כולי.
גופי קפא ברגע והתמלא בפחד לא נורמאלי מהיד הזרה.
מתחתי הורגשו לפתע תנודות קלות והמשטח הרך שמתחתיי הרגיש כמו מושב של רכב.
"ילד טוב" קולו עבה וצרוד נשמע לפתע, קול שהעביר בי רעד בתוך עצמותיי, קול כל כך מוכר ומסוכן, אותו קול שצעק לי לברוח
לא
לא!
זה לא קורה לי
זה הוא
זה דמאיין
זה אותו האיש מהמסיבה
לא!
מה הוא רוצה ממני
תומס אמר לי להתרחק ממנו
למה לא הקשבת לו!?!
למה אתה חייב להיות כל כל טיפש?!?!
ניסיתי לצעוק כל כך חזק וגופי החל להילחם ברצועות כמו אחוז דיבוק
ברגע אחד הבד שמעל ראשי נשלף והאור חדר לתוך עיניי בבת אחת
עיוותתי את פניי מכאב ועצמי את עיניי שהתרגלו לחושך בחוזקה.
לאט לאט עיניי החלו להתרגל לאור החזק ודמותו של דמאיין שישב מולי נגלתה
שתקתי
אני לא יודע אם מהפחד שיעשה לי משהו או שפשוט לא הצלחתי להניע את פי
עיניו הכחולות היו כמו כלי נשק שהרג אותי בכל פעם מחדש
הרגשתי שמשהו רע הולך לבוא והינה זה קרה ידעתי שהאיש המסוכן הזה לא הולך לעזוה אותי, ידעתי שאני עומד למצוא את עצמי מת.
בחנתי את דמותו, את החליפה השחורה שהונחה לגופו ונתנה לו מראה עוד יותר מאיים, את השעון היוקרתי שהונח על ידו ואת שיערו המסודר והכהה.
ידו הורידה מפי את הרצועה השחורה שעטפה את פי, גורמת לי להיאנח בהקלה
"מה אתה רוצה ממני?" קולי נשמע צרוד כנראה מכל הצעקות שלי וגרוני שרף וכאב כל כך.
דמאיין לא ענה, הוא רק המשיך להביט קדימה במבט רציני ואדיש כשידו עדיין מונחת על רגלי
"אני רוצה ללכת הבייתה, בבקשה, תעזוב אותי" התחננתי בפחד ורתיעה מהאיש הזה.
האפילה והסכנה כאילו נטפו ממנו, רק ממבט קטן ובודד בו היה אפשר לדעת שצריך להתרחק ממנו
אני לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, למה ובשביל מה לקח אותי בכלל
"אל תדאג, אנחנו הולכים הבייתה"
YOU ARE READING
A princess or a bad boy
Romansa"תסתכל עליי." הוא תפס בלחי בגסות " למי אתה שייך, של מי הגוף הזה?" עיניו הכחולות חדרו אל שלי "שלך אדוני." מה יקרה כשלוגן יבין שנמאס לו מהדאדי הנחמד והוא רוצה מישהו שקצת יעניש אותו? לפניי שאתם קוראים : הסיפור מכיל * תכניים מינים * סצנות אלימות *שפה...
