סובבתי את גופי והלכתי כמה שיותר מהר מהחדר הזה, לא ידעתי מי היה האיש הזה וגם לא רציתי לדעת.
הוא היה נראה מסוכן, בטח היה בעל הבית אם היה בתוך אחד החדרים.
חזרתי במהירות אל חדר שבוא וויליאם ישן, פתחתי את דלתו הלבנה וקברתי את עצמי מתחת למיטה, ראשי עדיין לא מצליח להוציא את האיש הקודם מהראש שלי
הוא היה כל כך יפה
פניו וגופו נראו כאילו אלוהים ישב במשך שנים ובנה אותו עד שזה מה שהתקבל
יצירה כל כך יפייפיה ללא פגם.
ניסיתי לדחוק את המחשבות האלה לאחוריי ראשי ללא הצלחה
אתה עם תומס
אתה אוהב אותו!
אסור לך לחשוב על מישהו אחר!
קמתי ממיטתי, לא עייף בכלל, יוצא מין החדר למרות דבריו של תומס ויורד לקומה למטה.
אומר לעצמי שהמחשבות האלה יעברו לי מבלי שאשים לב אפילו, הרי לא אני לא אראה את הבן אדם הזה עוד פעם אחת בחיים שלי.
~~~~~
צעדתי בין כל האנשים הרבים שמילאו את הבית, מנסה להסתתר מאחוריי גופם מבלי שתומס או מקס יקלטו אותי בעודי מנסה להשיג לעצמי משקה, והפעם לא מהמשקאות שתומס מסכים לי, הייתי צריך אלכוהול, את תחושת הצריבה הממכרת הזו שעוברת לי בגרון, הייתי מכור ל'כאב' הזה.
השגתי לעצמי מהבר שוט של טקילה ושתיתי אותו במהירות, מניח את הכוסית הריקה על הבר ומתרחק ממנו בצעדים מהירים
כמות האלכוהול הקטנה הזו סיפקה אותי, סידרה לי את הראש, התחלתי להרגיש איך ההרגשה שלי מתחילה להשתפר במעט אך הייתי עדיין בשליטה מלאה.
התהלכתי בין כל האנשים שלפתע הרגשתי זוג עיניים חודרניות עליי, שורפות את גבי.
הבטתי בין כל האנשים, מחפש את אותו בנאדם ללא הצלחה שלפתע עיניי נתקלו בו
בעינייו הכחולות והעמוקות
מבטו חודר לתוכי, כאילו יכול לראות כל מחשבה בראשי, כל רגש שממלא את ליבי
עיניו שפגשו בשלי גרמו לצמרמורת לעלות במעלה גבי ולרעד קטן לפלח את גופי
עמדתי שם, בוהה בגופו היושב על הספה הלבנה, את הבד השחור שיושב על גופו כאילו נתפר במיוחד בשבילו
רואה איך הביטחון והאפלה נוטפת ממנו, לא היה שום פחד בעיניו, הוא לא התבייש לסרוק את גופי ולאחר מכן ליישר בחזרה את מבטו עם שלי
הוא הביט בי כאילו הייתי איזה יצירת אומנות במוזיאון, הוא בחן כל פרט קטן בגופי, גורם לי לאבד את חושיי
לא הבנתי מה קורה לי
אני לא אמור להרגיש את זה
אסור לי להרגיש את זה
אני לא רוצה להרגיש את זה!
אז למה
למה לעזאזל אני לא מצליח להוריד את עיניי ממנו.
הוא קירב את כוס היין שבידו וחיכך אותה בשפתיו, מביט בי במבט מתגרה, בגופי הקפוא שלא הצליח לזוז.
בחנתי את שתיי הנשים שישבו משתיי צדדיו, איך ניסו למשוך את תשומת ליבו אך הוא רק הינהן לעברם מבלי להסתכל עליהם, עיניו עדיין לא זזות משלי.
'היי בייבי בוי' שפתיו נעו בלי קול אך אני הבנתי את דבריו האילמים שגרמו לי לשקוע בתוך אופורייה שכחול העיניים גרם לה
זאת הייתה אשמתו
"בייבי" ידיו הגדולות של תומס אשר קפץ מאחוריי לפתע, נכרסו סביבי, גורמות לליבי ליפול לתחתונים
התנשפתי במהירות, ידי על חזהי, ליבי דופק במהירות כאילו תפס אותי בשעת מעשה לא ראוי.
"היי דאדי" נעמדתי מולו, מרגיש את עיניו שח אותו זר עדיין עליי
"מה אתה עושה פה בייבי? איפה וויליאם??? אמרתי לך להישאר בחדר!" הוא הרים את קולו במעט אך ראשי היה עדיין שקוע בעיניים הכחולות והעמוקות שלו, של האיש שלא ידעתי את שמו
"א-אני מצטער, רק רציתי לצאת קצת" השפלתי את ראשי, משחק באצבעותיי
"זה לא בסדר לוגן, אני אמרתי לך לא להסתובב פה לבד נכון??" מבטו חדר לשלי ואני הינהנתי באיטיות, מרגיש איך המבט של אותו האיש שורף את גופי ולפתע נעלם
"אמרתי לך, אתה לא יכול לדעת באיזה אנשים תיתקל, יש פה אנשים מסוכנים" עיניו הדואגות הופיעו מבעד לכול הרצינות וידו נכרכה סביב מותניי
תאמין לי שאני יודע את מי אני יכול לפגוש כאן, כי האיש בעל העיניים הכחולות זעק הריי סכנה.
YOU ARE READING
A princess or a bad boy
Romance"תסתכל עליי." הוא תפס בלחי בגסות " למי אתה שייך, של מי הגוף הזה?" עיניו הכחולות חדרו אל שלי "שלך אדוני." מה יקרה כשלוגן יבין שנמאס לו מהדאדי הנחמד והוא רוצה מישהו שקצת יעניש אותו? לפניי שאתם קוראים : הסיפור מכיל * תכניים מינים * סצנות אלימות *שפה...
