chapter 19

7.1K 281 61
                                    


יצאתי מדלת החדר והתחלתי לפסוע במסדרון הארוך, לא יודע לאן, הרי יכולתי ללכת לאיבוד בין מסדרונות הבית הענק הזה ולא למצוא את הדרך בחזרה אל החדר במשך שעות. צעדיי היו קטנים ומהססים, גופי רעד טיפה מהקור שפגע בגופי עקב בגדיי הקצרים.

התהלכתי במשך כמה דקות בין הקירות הגבוהים עד שמצאתי גרם מדרגות קטן וירדתי בו. רואה כמה אנשים מאיימים לבושים שחור. עיניי פגשו בעיניים של אחד מהם והוא מיהר להרים מכשיר משונה שהיה בידו ולדבר אליו.

הוא התקדם אליי ותפס בגופי, מרתק אותי ולא נותן לי את היכולת לזוז בעודו גורר אותי בחזרה במעלה המדרגות. ניחשתי שלקח אותי אל דמאיין.

לא התנגדתי לאחיזתו המכאיבה במעט, ידעתי שבמילא אין לי שום סיכוי להשתחרר ממנה. הוא תפס בגופי והרים אותי בכזו קלות בזמן שהתקדם במסדרון שהחל להיות יותר ויותר מוכר, הישר אל המשרד של דמאיין.
הוא נעצר מול הדלת הרחבה ודפק עלייה.

"תיכנס!" קולו נשמע קורא מתוך החדר והאיש הזר הכניס את שנינו אל תוך החלל.

הרגשתי כאילו כל הביטחון שלי נופל בבת אחת ברגע שעיניי פגשו בשלו, רציתי להתחבא, שלא יראה את גופי, התחרטתי על כל מה שעשיתי למרות שידעתי שזוהי הדרך היחידה שבה אוכל לצאת מפה.

עיניו נשארו אדישות בזמן שסרק את גופי, מעביר את מבטו מרגליי ובחזרה אל פניי, מביט בי בערמומיות.

"תודה חייל" הוא אמר והבחור שתפס בי הינהן ויצא מדלת החדר, משאיר את שנינו בתוך החלל הענק. הוא התרומם מהכיסא השחור והתקדם אליי בצעדים בטוחים ובגב זקוף בעודי מרגיש את גופי מתכווץ בכל רגע.
הוא תפס בפניי והעלה אותם בבת אחת אליו, מחזק את אחיזתו וסורק את כולי.

"אתה יודע שאני לא הולך להקל עלייך כשאתה מתלבש ככה מולי נסיכה" הוא לחש, מעביר בי אלפיי זרמים. רעדתי במקומי וידעתי שאני צריך לפעול עכשיו, שאלו הם הצעדים הראשונים של התוכנית שלי ובלעדיהם היא לא יכולה להצליח. ניסיתי לדמיין אותו כמו תומס, לחשוב מה אני הייתי עושה אילו זה היה הוא.

אתה יכול לעשות את זה לוגן.

אתה יכול לעשות את זה.

זה כרטיס היציאה שלך מכאן, הכרטיס אל החופש שלך.

תתאפס על עצמך, אתה עושה את זה, אתה מסוגל.

התאפסתי על עצמי ויצאתי מהקיפאון ששריתי בו, מעלה חיוך על פניי ועומד על קצות אצבעותיי כדי לחבר את שפתינו, כורך את ידיי סביב צווארו ומרגיש אותו מנשק אותי בחזרה. הוא כרך את ידיו סביב מותניי והחל להוריד אותם לאט לאט אל אחוריי, תופס בישבן שלי בחוזקה וגורם לי להיאנח בכאב אל תוך פיו.

שפתיו החלו לרדת למטה אל צווארי בזמן שהחל לסמן אותי מחדש.

"בייבי בוי, מה אתה מנסה לעשות?" הוא לחש כנגד צווארי ולאחר מכן נשך את עורי מעט.

"כ-כלום.." נאנחתי בזמן שהמשיך להניח את ידיו עליי והשענתי את גופי עליי, לא מצליח להחליט האם זה צמרמורת של פחד או עונג שאני מרגיש מטפסת במעלה גבי.
הוא תפס בשתיי רגליי והרים אותי לפתע, גורם לי להאנק בבהלה ולכרוך אותן סביב מותניו במהירות.
הוא גיחך מעט והצמיד את גבי לקיר בבת אחת, ידו יורדת למטה אל בין רגליי וגורמת לנשימתי להיעתק ברגע.

"אתה נראה כל כך תמים," הוא התחיל לומר, לוחש לאוזני בקול מתגרה "אבל אני יודע מה עובר בראש הקטן והמלוכלך שלך" הוא גיחך בזמן שהאדמתי כולי והוא הכניס את ידו אל תוך הגינס השחור והחל לשפשף את איברי.

לא האמנתי שזה קורה, יכולתי לשמוע את הקול ההגיוני בראשי צורח אליי ואומר שאני בוגד בתומס, שאני נותן לו לעשות את זה, שאני בן אדם שפל. אבל דחקתי אותו במהירות, אני עושה כל דבר שיכול להוציא אותי מכאן, ולא אכפת לי אם זה אומר לתת לו להניח את ידיו עליי.

נשכתי את שפתיי וניסיתי להחניק את אנחותיי בזמן שהחל לרדת למטה את הפתח שלי, אצבעותיו העבות החלו להתגרות בי וללטף את עורי בזמן שאני ממשיך להסמיק ממבוכה ולהשפיל את עיניי. הוא המשיך לנשק את צווארי בזמן שידו נגעה בי שם למטה ואני עדיין כורך את ידיי סביב צווארו.

"דמאיי-" גניחה לפתע נפלטה מבין שפתיי מבלי שליטתי אך הוא קטע אותי במהירות "איך קראת לי?" הוא לפתע תפס בבשרי בחוזקה ואני נשכתי את שפתיי בכאב.
עיניי עלו לשלו בזמן שהבטתי בו במבט מתחנן, לא רוצה שיכריח אותי לקרוא לו ככה.
אך הוא לא נראה כאילו עמד לוותר לי ורק נתן לי מבט חמור. לא משאיר לי שום ברירה.

תעשה את מה שהוא אומר!

הקול נשמע בראשי ואני השפלתי את עיניי במבוכה.

"א-אדוני.." מילמלתי מבין שפתיי ואני יכולתי להרגיש את חיוך הניצחון שלו מתנוסס על שפתיו.

הוא החל לנשק את שפתיי ולפתע הכניס את אחת מאצבעותיו לתוכי, גורם לי לגנוח בלי שום שליטה ולאחר מכן לסגור את פי בבת אחת, רציתי להלקות את עצמי על זה, לא האמנתי שזה קורה.

"אתה רואה שלהילחם רק הופך את כל העיניין להרבה יותר קשה?" הוא שאל ואני הינהנתי בלית ברירה, אם רק היה יודע..

הוא העלה את ידו שוב אל איברי והחל לשפשף אותו, גורם לי לכל גופי לרעוד מהמגע המשונה.

"אבל זה נראה שזה לא הדבר היחידי שקשה כאן, אה נסיכה?"


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני מזהירה, בפרק הבא יש תוכן מיני אבל לחלק ממכם אולי יהיה קשה לקרוא אותו אז שימו לב

מקווה שאהבתם💙💙


A princess or a bad boyWhere stories live. Discover now