"קדימה, בוא נלמד אותך כמה חוקים" קולו המאיים נשמע, מרעיד כל עצם ועצם בגוף שלי, גורם לליבי להתכווץ בפחד
ניסיתי להתרומם מהמיטה אך ידו החזקה והגדולה דחפה אותי בחזרה לשכב על ביטני
"כשאני אומר לך לעשות משהו כדי לך לעשות אותו" הוא תפס בגרוני וקירב את פיו לאוזני, גורם לצמרמורת לעבור בקול גופי כשהזיעה הקרה התחילה לזלוג על פניי
"מובן?" הוא הידק את אחיזתו סביב גרוני ואני הינהנתי במהירות, מרגיש את חוסר האוויר שהגיע לראותיי
"ילד טוב, עכשיו, אני רוצה לערוך הכרות בינך לבין חברי הטוב ביותר" קולו נשמע שוב, כאילו זמם משהו ולא סיפר לי עליו
הוא עזב את הגרון שלי ואני שאפתי בחדות את האוויר חזרה לראותיי, מתקשה להחזיר את הנשימה שלי בחזרה לקצבה הרגיל
שתיי ידיים לפתע הורגשו על אחוריי ומשכו אותם בבת אחת
פערתי את עיניי בבהלה והרגשתי את האוויר הקר פוגע בעורי החשוף
נשימתי נעתקה לרגע בזמן שמיהרתי לסובב את ראשי אליו בפחד, המחסום המשונה שעל פי לא נותן לי להשמיע כל קול ומה שנותר לי לעשות זה רק להתחנן אלייו במבטי
"אוו, אל תעשה לי את המבט הזה, זה רק מעודד לגרום לעיניים היפות שלך להאדים מהדמעות בזמן שתצרח בכאבים" דבריו גרמו לי כמעט להתעלף במקום
סובבתי את ראשי בחזרה ובמהירות בדרך שגרמה לו כמעט להתלש מהמקום
נשימותיי הלכו ונהיו יותר ויותר מהירות בזמן שחיכיתי לגורלי המר, שוכב שם על המיטה, ראשי קרוב אל המזרן הלבן בזמן שהוא עומד מאחוריי וגורם לי להתקף לב מדבריו המאיימים
"בדיוק ככה" היה אפשר לשמוע את החיוך בקולו ולא הייתי אומר שזה היה חיוך של בנאדם ידידותי אלא יותר של פסיכופט
בבקשה אלוהים
בבקשה תומס
בבקשה שמישהו יעזור לי
בבקשה..
אני מפחד...
הדמעות כבר החלו לרדת ללא הפסקה, גופי החל לרעוד בצורה בולטת ויבבותי החרשיות הם כל שנשמע בחלל החדר
מגע פלסטיק לא מוכר הורגש לפתע על גבי התחתון, מעביר בי צמרמורת של קור
התחננתי בליבי שכל החלום הרע הזה יגמר ואוכל לחזור הבייתה
"אתה בטח שואל את עצמך מה אתה עושה כאן לוגן" הוא התחיל לדבר, גורם לי לעצום את פניי בפחד כאילו זה מה שיעלים אותו
"טוב, אני חושב שמגיע לך תשובות לא כך?"
הוא שאל ואני איני יכולתי לענות לו, רק שכבתי שם וקיוותי שאני פשוט אעלם
"אבל קודם כל אני חושב שמגיע לך שתשמע את החוקים" הוא אמר ובבת אחת הפלסטיק הונף והצליף בעורי
צרחתי
צרחתי כמו שלא צרחתי בחיים שלי
וכל מה שנשמע בחלל הוא רק קול עמום שמה שאני מרגיש מבפנים הוא גיהנום
הרגשתי כאילו שרפו את עורי, כאילו העבירו עליו ברזלים רותחים ששרפו את כולי
"אתה מבין לוגן? בבית הזה יש חוקים שחלים עליך, חוקים שאם לא תציית להם, תגרום לכך שתצטער על זה כל כך, ואל תדאג, אני אוהב להעניש בשר טרי ולא ממושמע כמוך, אז תאמין שלא ארחם עליך"
עוד הצלפה
עוד צרחה שנבלעה אל תוך המחסום הנורא הזה
"חוק מספר אחד ואני בטוח שכבר גילית אותו" קולו המאיים נשמע שוב בזמן שהדמעות לא חדלו לשטוף את פניי
"אתה עושה כל דבר שאני אומר לך, כל דבר, אתה שומע אותי? אם אומר לך להרוג את אחד החברים שלך אתה תעשה את זה, כל דבר, אתה יודע למה?" הוא צחק ברשעות ותפס לפתע בשיערי
הנדתי במהירות לשלילה בזמן שיחלתי שמגעו ירד ממני, שיעזוב אותי ויתן לי ללכת
"זה כבר לוקח אותנו לחוק השני שלנו," הוא התחיל לומר
"אתה תקרא לי אדוני, מאסטר, מה שרק יתחשק לך, אתה תעשה את זה כי אתה בבעלותי עכשיו, יש לך אדון חדש ואתה הולך לעשות כל דבר שהוא יאמר לך" הוא לפתע שלף את המחסום הארור מפי וזרק אותו על המיטה, משחרר לחופשי את יבבותי הקולניות והתייפחותיי
"ואם תסרב לזה לוגן, אם תסרב ולו לדבר הכי קטן שאני אגיד לך אתה תמצא את עצמך במצב מאוד לא נעים לוגן" הוא לחש לאוזני ולאחר מכן נשך מעט את העור בצווארי, גורם לי לצווח בבהלה
"מובן?" הוא שאל אך אני לא העזתי להוציא צליל מפי, נאנק מהכאב שידו גרמה לי כהמשיך לתפוס בחוזקה בצווארי
"אני שאלתי אם זה מובן?" הוא לפתע שיחרר את אחיזתו ופלסטיק נשמע שוב חותך את האוויר ופוגע בעורי
צרחתי את נישמתי בזמן שתפסתי בסדיני המיטה בחוזקה, מתפלל לאלוהים שכל זה יגמר
"כן.." קולי החלש והשבוע נשמע בלית ברירה
"כן מה?"
"כן אדוני"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הייתי אומרת שאני שמחה שהפרק יצא אבל קורים יותר מידי דברים דפוקים בחיים שלי שלא נותנים לי אפילו את האפשרות הזו
אז אני מקווה שאהבתם ולפחות שלכם קרה משהו טוב היום, אוהבת💙
YOU ARE READING
A princess or a bad boy
Romance"תסתכל עליי." הוא תפס בלחי בגסות " למי אתה שייך, של מי הגוף הזה?" עיניו הכחולות חדרו אל שלי "שלך אדוני." מה יקרה כשלוגן יבין שנמאס לו מהדאדי הנחמד והוא רוצה מישהו שקצת יעניש אותו? לפניי שאתם קוראים : הסיפור מכיל * תכניים מינים * סצנות אלימות *שפה...
