A princess or a bad boy

chapter 38

היי לכולם, מה שלומכם? אני מקווה שאתם שומרים על עצמכם ונשארים שפויים.

המטרה לפרק היא 100 הצבעות, קריאה מהנה❤❤

________________

אני יושב על אחד מהכסאות הגבוהים שבמטבח, בשולחן שלמולי מונחים מגוון מאכלים שהעוזרת בישלה בשבילנו לארוחת הבוקר. לאחר שאני ודמאיין סיימנו לאכול הוא נשק לי והתפנה אל המשרד שלנו, טוען שיש לו הרבה עבודה לסיים, כך שמצאתי את עצמי יושב לבד ובשעמום בחלל הגדול, חושב כל הכל ועל כלום.

רק עכשיו הבנתי, אחרי שהמצב בינינו נרגע כביכול, שאני כלוא כאן, ולא באמת יודע מה התוכניות של הגבר לגביי, האם מותר לי להפגש עם חברים? ללכת לבית הספר? או שאני אמור להשאר כאן לנצח? או לפחות עד שיעזוב אותי. אני עוזב את המטבח ומתקדם אל עבר המדרגות, חולף על פני הסלון ועולה אל הקומה שבה משרדו של דמאיין היה. צעדיי העדינים נשמעו על הרצפה החלקה והלבנה, לוקחים אותי אל הדלת הספציפית. לא ידעתי מה להגיד לו, לא ידעתי אם מותר לי להכנס בכלל, אם אפריע לו, אם בכלל ירשה לי לדבר עם חבריי, עם ג'ק, שלא לדבר על ללכת לבית ספר.

דפקתי בחשש על הדלת שעמדה בנינו, שומע את הקול הצרוד והעמוק שלו מבעד הצד השני. אני לוחץ את הידית הכסופה והקרה, נכנס אל תוך החלל שהיה קר גם הוא ופוגש בעיניים האפורות והכהות שלו, בדמותו שישבה מאחוריי שולחן גדול ורחב על כיסאו השחור, מאחוריו ניצב החלון שהתפרס על כל הקיר, משקיף על כל רחבת החצר האחורית והעצומה של הבית. חייכתי מעט והתקדמתי אליו, מבחין בו מזיז מעט אל כסאו אחורה וסוגר את המסמכים שבידו, גופו מזמין אותי אליו. החיוך שלי מתפרס אפילו יותר, עיניו סורקות אותי בלי להסתיר את זה עד שאני מגיע אליו, יושב על רגליו ככה שכל רגל שלי נמצאת בצד אחר של גופו, חזהי מופנה אליו וידיי נכרכות סביב צווארו.

"מה שלום הבייבי שלי?" הוא שואל ברכות אך קולו העבה עדיין נשמע, שפתיו מניחות נשיקה חמה וקצרה על מצחי, אחת כזו שגורמת לבטני להתהפך במקומי. ידיו הונחו על מותניי ברכושניות, כאילו יכולתי לברוח כל דקה.

"אני בסדר." אמרתי והשפלתי מעט את מבטי, מרגיש את העיניים שלו עליי. שיחקתי באצבעותיי בזמן שסידרתי את המילים שלי בראשי, מתכנן איך לפנות אליו ככה שהתשובה תהיה חיובית. "מה יש נסיכה?" שוב שואל, כנראה מבחין בחשש שלי. אני מרים את פניי אליו לבסוף, מחייך בבישנות. "אממ, אני אוכל ללכת לבית הספר היום?" פלטתי לבסוף את המילים, מרגיש בגופו נדרך מעט מתחתיי ובאחיזתו מתהדקת עליי אך לא הורדתי את מבטי ממנו, עיניי ממשיכות לחדור לשלו.

בחנתי אותו בזמן שעצם את עיניו לשנייה ונאנח בשקט, כאילו חשב עם עצמו מה ההחלטה הנכונה. ידעתי על מה חשב, בטח ידע את הסכנה שאוכל לברוח לו, או לעשות דברים שלא הרשה לי לעשות, אותם דברים שעשיתי עם ג'ק באותו הלילה. הוא סוף סוף חזר להסתכל עליי, נושך מעט את שפתיו ומעלה את ידיו לפניי, מקרב אותי אליו.