" אתה צריך לקום בייביבוי" פתחתי את עיניי, פוגש את פניו של תומס, התכרבלתי יותר בשמיכה, לא רוצה לקום לבית הספר.
" בייבי " הרגשתי את נשיקותיו החמות על צווארי, עדינות ומלטפות, גורמות לי לחייך ולרצות עוד מהם, חזקות יותר, להוטות יותר.
"אני רוצה לישון דאדי" מילמלתי, רציתי להמשיך לישון במיטה הנוחה, להמשיך להתכרבל בשמיכה.
"קדימה בייבי" השמיכה זזה מגופי, כבר לא מכסה אותי, הקור החודר הורגש על עורי ואז ידיים חזקות שמרימות אותי בקלילות.
ידו של תומס הייתה בגבי והשנייה החזיקה ברגלי, ממש כמו כלה סחב אותי לחדר הארונות הנוסף בחדרו שמוקדש רק לבגדיי.
השענתי את ראשי על חזהו עוצם את עיניי, מרגיש איך השינה לוקחת אותי שוב לשקוע בשינה .
הנשיקות בצווארי הורגשו שוב "קדימה נסיכה" עיניי נפתחו באיטיות, נאנחתי, יודע איך אוכל להתחמק מבית ספר
"אנחנו יכולים להישאר פה" חייכתי לעברו חיוך עייף וערמומי, רואה את שלו עולה על פניו.
נשקתי לצווארו, עולה לאט לאט אל לחייו ואל שפתיו "ולעשות כיף" הפרדתי את שפתינו, נושך את שפתיי ומביט בו במבט והעיניים התמימות שאינו יכול לעמוד בפניהם
"בבקשה דאדי" לחשתי, נאנח את תוך שפתיו, ידיי סביב צווארו.
"בייבי.." גנח, ראשו בתוך צווארי
"אתה באמת צריך ללכת לבית ספר" אמר לתוך צווארי, מוצץ אותו , מסמן אותי.
"אבל.." התחננתי בקול של ילד קטן, מקווה שיקשיב לי
"לוגן" הביט בעיניי, מלטף את הסימן האדום החדש שנוצר על צווארי
"אנחנו הולכים לבית ספר" אמר בהחלטיות, לא משאיר מקום לברירה.
"אוף.." נאנחתי והתייצבתי במקומי כשהוריד אותי מידיו, לובש את בגדיי ומתארגן לבית הספר בלי ברירה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תומס היה עדיין בשירותים, מסיים להתארגן ובעודי מחכה לו מוכן, ישוב על המיטה.
"בייבי תרד למטה לאכול" הוא הוציא את ראשו מדלת השירותים
"אני אסיים עוד מעט, תחכה לי בנתיים למטה טוב?" הוא שאל ואני חייכתי והינהנתי בנחרצות, לוקח את תיק הגב שלי ויוצא מדלת החדר, צועד במסדרון הבית הענק של תומס אל עבר המטבח, רואה את עוזרת הבית ויקי.
תומס היה בן 19 אך כבר בעל כסף רב, הוריו הורישו לו הכל כשנפטרו וגם היה בעל חברה גדולה שהכניסה לו הרבה כספים.
לא ידעתי בדיוק במה הוא מתעסק, וגם הכסף שלו לא כל כך עיניין אותי, רציתי את האהבה שלו, לא את הדברים שיכל לתת לי.
"בוקר טוב ויקי" העלתי את החיוך על פניי והתיישבתי באחד מכיסאות המטבח.
"בוקר טוב מתוק שלי" היא החזירה לי, מגישה לי את צלחת האוכל עמוסה כרגיל למרות שיודעת שאיני מסיים את כולה לעולם.
"תודה ויקי" התחלתי לאכול את החביתה והירקות בזמן שצפיתי בתומס יורד במורד המדרגות, לבוש בחליפתו הקבועה ומחזיק במפתחות האוטו בידו.
"אני חייב לנסוע בייבי, אחד השומרים יקח אותך לבית הספר אוקיי?" הוא נשק לצווארי בעודי מהנהן לעברו.
הוא אינו יכול לפנות לי כמה דקות בבוקר? הוא יודע כמה אני אוהב כשהוא זה שלוקח אותי, אני לא אוהב את השומרים המאיימים והקרים שלו שאפילו לא טורחים להגיד לי יום טוב כשאני יורד מהאוטו.
לקחתי עוד כמה ביסים מהצלחת שלי ולאחר מכן זרקתי את השאר לפח, תומס כבר יצא מהבית ואני לקחתי את הטלפון שלי מכיס מכנסיי ודיברתי עם חברי הטוב ביותר.
-היי ג'ק-
שלחתי לו הודעה, רואה אותו מתחבר וישר מקליד.
-בוקר טוב לוגן, אז מה חוגגים היום?-
הוא שלח ויכולתי לראות את מבטו הנרגש על פניו כשהזכיר את המסיבה שאמורה להיות הלילה.
-כן, אבל אם תומס מתקשר אלייך ומוודא איפה אני, מבחינתך אנחנו בבית שלך רואים סרטים ואוכלים גלידה-
שלחתי בחזרה
-תומס לא יודע מהמסיבות?-
ברור שהוא לא ידע, הוא יכעס מאוד כשישמע על זה ואני לא משתוקק כל כך לראות אותו ככה.
-לא, והוא גם לא הולך לדעת שמעת אותי?-
-הסוד שלך איתי-
YOU ARE READING
A princess or a bad boy
Romance"תסתכל עליי." הוא תפס בלחי בגסות " למי אתה שייך, של מי הגוף הזה?" עיניו הכחולות חדרו אל שלי "שלך אדוני." מה יקרה כשלוגן יבין שנמאס לו מהדאדי הנחמד והוא רוצה מישהו שקצת יעניש אותו? לפניי שאתם קוראים : הסיפור מכיל * תכניים מינים * סצנות אלימות *שפה...
