"אני לא משקר לך דמאיין." התעקשתי, כי ידעתי שלא באמת רצה לתת לי ללכת, הבנתי את זה עכשיו, כל הזמן הזה חשב שאני הבנאדם שלא היה מרוצה ממערכת היחסים הזו, שאני זה שלא מעוניין בזה. אבל הוא לא ידע, וחששתי שגם לא אוכל לתאר לו עד כמה אהבה אני שומר בתוכי אליו, עד כמה הלב שלי רוצה אותו, עד כמה הגוף שלי צריך אותו. לראות את הדאגה הזו בעיניים שלו, לראות את הפחד לאבד אותי, גרם לי להרגיש לרגע כל כך טוב, זו ההוכחה שהייתי צריך, ההוכחה שתראה לי שמה שיש לנו זה רציני, שאני לא צריך לחכות לרגע שיעזוב אותי, לא צריך לבכות מתחת לדלות סגורות. אבל דמאיין כנראה עדיין לא הבין את זה, ואני לא עמדתי לוותר עליו.
"לוגן בבקשה.." העיניים שלו התמלאו במעיין נזקקות, אך למה? האם היה נואש לשמוע את המילים שהיו ההאמת מבחינתו? האם חיכה לשמוע אותי נפרד ממנו לשלום ומטיח בו את כל הדברים הנוראים שעשה? האם רצה שאכאיב לו? שאעזוב אותו וזה יהיה העונש שלו? או האם הייתה נזקקות זו לאשליה שלא קיימת מבחינתו, שאגיד לו שהכל בסדר, שאנחנו יהיה בסדר, האם העדיף לשמוע שקרים, שאבטל את כל דבריו והורה עליו לחזור הבייתה כדי שנוכל לישון במיטה שלנו ולכרוך ידיים חמות אחד סביב השני עד שנרדם? לא ידעתי מה הולך בתוכו, אבל כן ידעתי שהוא לא רוצה שאעזוב, לא משנה כמה הוא הרגיש רע עם עצמו, כמה הוא חושב שלא באמת סלחתי לו, הוא רצה אותי, גם אם מבחינתו אני לא מגיע לו. אני מחייך בשקט ולוקח את פניו בידיי למרות זאת החבושה, הנוכחות שלו גורמת לליבי להתחמם, הרגעים האלו נותנים לי תקווה להמשך, להמשך שיכול להיות לנו. "זה לא בגללך," אני לוחש כנגד שפתיו שחיכו לפגוש אחת בשניי אך היו צריכות לשחרר קודם את המילים שהיוו מכשול בנינו לא משנה עד כמה היינו קרובים. "נכון, עשית דברים בעבר שפגעו בי," אמרתי כי האמת הייתה חייבת לעלות על פניי השטח, לא יכולנו להסתיר את הקשיים ולעצום את העיניים כדי שהכל יהיה טוב, אי אפשר להעלים את זה, אבל אפשר להתמודד עם זה, אפשר לתקן הכל, יש לנו עוד תקווה. "אבל סלחתי עליהם." הרגעתי אותו לפניי שאראה עוד דמעות יורדות על פניו ומכאיבות לי עם כל אחת שפוגעת בעורו היפה ומרטיבה אותו.
"לא.." הוא לוחש, עוצם את עיניו ונושך את שפתיו כל כך חזק, הוא לא יכל להאמין, הוא לא הצליח להאמין, להאמין שמגיע לו אותי, שמגיע לו שאשאר לצידו אחרי מה שהוא עשה. ראיתי את הכאב בתוכו ולא יכולתי לעמוד מנגד, הייתי כאן כדי להציל אותו, להציל אותנו, וגם אם זה יקח זמן אנחנו נשפר את המצב בנינו, נגרום לזה לעבוד גם אם זה יהיה קשה. הוא רק צריך להלחם איתי ביחד, לדעת בעצמו שאנחנו יכולים לעשות את זה.
"אתה לא יכול לסלוח לי, אני בנאדם נור-" קולו כמעט נשבר והוא מתייפח, מחזיק אותי כל כך קרוב וכל כך חזק כאילו הייתי הדבר האחרון שנשאר לו. שנינו יושבים עדיים במושב הרכב, מתמודדים הקשיים שהחיים הביאו לפנינו, בודדים בעולם האכזרי שסוגר עלינו בלי רחמים.
YOU ARE READING
A princess or a bad boy
Romansa"תסתכל עליי." הוא תפס בלחי בגסות " למי אתה שייך, של מי הגוף הזה?" עיניו הכחולות חדרו אל שלי "שלך אדוני." מה יקרה כשלוגן יבין שנמאס לו מהדאדי הנחמד והוא רוצה מישהו שקצת יעניש אותו? לפניי שאתם קוראים : הסיפור מכיל * תכניים מינים * סצנות אלימות *שפה...
