לאחר שתומס הביא לי את המגש עמוס האוכל ודאג שאוכל לפחות חצי ממנו, קמתי ממיטתי והלכתי אל כיוון דלת המקלחת, מחזיק בידי בגדים להחלפה ונכנס אליה.
הבטתי בהשתקפותי במראה, שיערי היה פרוע, עיניי האדומות בלטו כל כך, הייתי נראה נורא, ויותר מכל, הרגשתי ככה.
נכנסתי אל המקלחת, פותח מעליי את זרם המים החם ונשאר שם במשך חצי שעה מבלי לזוז, מחכה שהמים הרותחים שצרבו את עורי ינקו את המגע שלו ממני, שילך, שירד ממני.
שיפשפתי את גופי בחוזקה, בכל מקום, כמעט פוצע את עורי, מנסה להוריד את הידיים שלו ממני אך ללא הצלחה, זה הרגיש כאילו היה שם ושלעולם לא מתכוון ללכת.
"לוגן בייבי אתה בסדר? אתה נמצא שם כבר שעה וחצי" קולו של תומס נשמע מעבר לדלת, הקול הדואג שלו, רציתי לרוץ אליו ולשפוך את כל מה שעבר עליי, להוריד את זה ממני, כבר לא יכולתי להחזיק את זה, אבל לא יכולתי לסכן אותי ואותו, כל מה שנותר לי לעשות זה לקוות ולהאמין שהמצב יהיה יותר טוב.
"כ-כן הכל בסדר.." מילמלתי מבין שפתיי אך מספיק חזק כדי שהוא ישמע, סוגר את זרם המים ומתכסה במגבת לבנה וגדולה.
פתחתי את דלת המקלחת שהייתה מלאה באדים, יוצא אל חלל החדר הקריר ופוגש בתומס שישב על המיטה ורק הביט בי. התקדמתי לעברו בשקט, המגבת מכסה את כולי, מתיישב על ברכיו ומניח את ראשי על חזהו.
ידיו נכרכו סביב, מגינות עליי, עוטפות אותי בחום, נותנות לי את הביטחון שכל כך רציתי. שפתיו נישקו את שיערי הרטוב וידיו קירבו אותי עוד יותר אליו.
"אתה רוצה ללכת לבית הספר? אתה חושב שאתה מרגיש טוב כבר?" הוא שאל, עיניו מביטות בי בדאגה.
אולי אם לא אלך לבית הספר דמאיין לא יוכל לקחת אותי לבית שלו, הוא לא יכול לפגוע בי כאן, כשכל הבית מוקף שומרים.
הנדתי בראשי לשלילה בשקט, כורך את ידי סביב צווארו וקובר את ראשי בתוכו.
"אוקיי נסיכה, אז תמשיך לנוח כאן, העוזרות יביאו לך כל מה שאתה צריך, אני צריך ללכת לעבודה אוקיי?" הוא שאל ואני בלית ברירה הינהנתי בראשי, רציתי שישאר כאן איתי, רק שיהיה קרוב אליי, לא הייתי צריך דבר יותר. אבל הוא חייב ללכת, תמיד נותן לי תחושה שאני פחות חשוב מהעבודה שלו.
"אז תישאר כאן," הוא התחיל לומר, מניח אותי על המיטה הרכה והלבנה, מנשק את ראשי ומכסה את כולי בשמיכה העבה, כשגופי שכבר הספיק להתייבש נשאר עירום. "אני תכף קורא לעוזרת" הוא התקרב לנשק את שפתיי ואני החזקתי בצווארו וקירבתי אותו אליי במהירות, מחבר את שפתינו לנשיקה ארוכה ותובענית, רציתי להשכיח את השפתיים של דמאיין מעליי, להרגיש רק אותו.
ההרגשתי את שפתיו מרפרפות על שפתיי, חמימות ועדינות, בעוד שנשיקתנו העמיקה.
ידו הרימה את סנטרי כלפיו בעודו מלטף בעדינות את גבי. בכל נגיעה גופי התלהט במיליארד זרמים חשמליים, שעברו בכל גופי כמו מסילות.
נשיקתו הייתה לחה ומתוקה, מלאת אהבה.
כשראשינו נפרדו, אושר מילא אותי כי הרגשתי עכשיו שאני בטוח, ושום דבר, גם לא דמאיין יכול לקחת את זה ממני. ליבי קופץ ושפתיי עדיין מעקצצות מנשיקתו הרכה.
"אני אוהב אותך" הוא לחש כנגד שפתיי ואני הרגשתי את זווית פי מתרוממת
"גם אני אותך" אמרתי לפניי שקירבתי את שפתינו לנשיקה קצרה ואחרונה.
תומס נשק ולראשי ויצא מדלת החדר, משאיר אותי לבד בתוך כל החלל הגדול.
התכרבלתי בתוך השמיכה, מביט בתקרה הלבנה ונאנח בשקט.
יהיה בסדר לוגן
תומס לא יתן לזה שיפגעו בך
אתה בטוח כאן
אתה תיהיה בסדר
עצמתי את עיניי, ראשי מלא מחשבות, מרגיש את עיניי נעצמות ואת גופי שוקע לשינה ארוכה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~
כשהתעוררתי מהשינה הארוכה השעה הייתה כבר אחד וחצי בצהריים, השעה שבה אני אמור לסיים את הלימודים היום, השעה שבטח השומר של דמאיין אמור לחכות לי מחוץ שעריי בית הספר.
קמתי ממיטתי, שם לגופי פיגמה קצרה שכללה מכנס כחול וקצרצר וחולצה לבנה עם כיתוב בצבע המכנס. הפיגמה האהובה עליי.
ירדתי אל הקומה הראשונה, כשהטלפון שלי בידי. הולך אל עבר המטבח ומוציא את השוקו מהמקרר, מוזג לכוס ומקרב אותה לפי.
הנוזל הקר עבר בגרוני שלפתע נשמע צילצול המודיע על הודעה חדשה מהמכשיר שהיה על השולחן הגבוה שבמטבח.
לא חשבתי הרבה לפניי שפתחתי את המכשיר ועיניי נפערו למול ההודעה שהונחה על המסך
-'אני מבין שאתה ממשיך להיות ילד לא ממושמע, אתה זוכר מה קורה לילדים רעים, הם מקבלים עונש. דרך אגב, אני אוהב את הפיגמה שלך'-
YOU ARE READING
A princess or a bad boy
Romance"תסתכל עליי." הוא תפס בלחי בגסות " למי אתה שייך, של מי הגוף הזה?" עיניו הכחולות חדרו אל שלי "שלך אדוני." מה יקרה כשלוגן יבין שנמאס לו מהדאדי הנחמד והוא רוצה מישהו שקצת יעניש אותו? לפניי שאתם קוראים : הסיפור מכיל * תכניים מינים * סצנות אלימות *שפה...
