"אמרתי לך כבר נסיכה, אתה נשאר איתי" הוא לחש לאוזני ובבת אחת הרים אותי על ידיו אך אני נלחמתי בו, מתפרע בין ידיו שניסו לאחוז בי.
"תעזוב אותי!!" דחפתי בו בכל כוחי, מתחיל לרוץ במעלה המדרגות, בורח ממנו, כמה רחוק שאפשר.
הצחוק העבה שלו לפתע נשמע, גורם לי להתכווץ במקומי.
"אתה לא תצליח לברוח ממני!" הוא קרא בזמן שאני רצתי בין מסדרונות הבית, מנסה למצוא את הנקודה הרחוקה ביותר שהוא לעולם לא ימצא אותי בה.
פתחתי את דלת אחת החדרים, נועל את עצמי בתוכה. התנשפתי בקולניות, נשימותיי מהירות ורגליי כואבות מהריצה המרובה.
נשענתי על דלת החדר, מחליק עליה ומתיישב על הרצפה.
למה זה מגיע לי?
למה לי?
מה אני עשיתי, מה?
למה הוא נטפל אליי, חוטף אותי כאילו הייתי הבובה שלו, למה אני צריך לבכות כאן בתוך החדר הזה בגללו, מה הוא רוצה ממני?
הדמעות המשיכו לשטוף את פניי בלי סוף, יורדות על לחיי ומרטיבות את חולצתי. היבבות נשמעות בכל חלל החדר.
"לוגן בייבי" קולו נשמע במסדרון, רעש רגליו הפוגעות ברצפה נשמע מתקדם יותר ויותר אל החדר שבו נמצאתי
איך מצא אותי כל כך מהר?
למה הוא לא עוזב אותי וזהו??
"לוגן" הוא קרא שוב ואני יכולתי להישבע שעמד בדיוק מאחוריי הדלת, גורם לי לרעוד במקומי ולקרב את רגליי לחזהי.
"בייבי בוי, קדימה תפתח את הדלת" הוא אמר לאחר שניסה לפתוח את הדלת הנעולה אך אני נשארתי בשקט, לא, אני לא אכנע לו.
עיניי סרקו את כל החדר, מנסות למצוא כל סיכוי כל שהוא שיוכל להוציא אותי מכאן. התרוממתי במהירות ורצתי אל החלון, מביט למטה אך רואה שהוא גבוה מידי, אין שום סיכוי שאקפוץ מפה מבלי לאבד את חיי.
"אתה כל כך חמוד שאתה מנסה לברוח ממני, ואל תנסה את החלון, אתה חכם מידי בשביל זה" קולו נשמע מעבר לדלת, גורם לי לנשוך את שפתיי, איך זה נראה תמיד שהוא קורא את מחשבותיי?
"תעזוב אותיי!! בבקשה!! אני לא עשיתי לך כלום! בבקשה!!" נפלתי על הרצפה, חסר אונים, הדמעות נופלות מפניי ללא סוף וכל גופי רועד.
"נסיכה, אם תפתח את הדלת בחמש שניות הבאות אני מבטיח שהעונש שלך לא יהיה גדול כל כך" הוא אמר שוב ואני נעמדתי בבת אחת על רגליי, אחוריי עדיין כואבים ולא רוצים להרגיש את המגע של ידיו שוב.
"אחת.." הוא קרא ואני הושטתי את ידיי אל הידית אך נעצר לפתע, מהסס, אולי אם אני אחכה כאן עד שתומס יבוא הוא יציל אותי.
"שתיים.." הוא קרא שוב, קולו נשמע יותר ויותר מאיים.
קדימה לוגן, תפתח את הדלת!
הקול בראשי קרא לי, ההיגיון אומר לי שזה הדבר הנכון לעשות.
ידי האחת נשלחה אל המנעול וסובבה אותו והשנייה נלחצה על הידית, פותחת את הדלת ומגלה את דמותו הגבוהה והזקופה של דמאיין מאחורייה. השפלתי את מבטי ומחיתי את דמעותיי, מוכן לידו שתתפוס בי ותכאיב לי שוב.
"תרים את הראש היפה שלך נסיכה" הוא התקדם אליי, תופס בפניי בעדינות שהפתיעה אותי והעלה את פניי אליו, עיניו הכחולות פוגשות בשלי. ידו מחתה את דמעותיי ולאחר מכן ירדה אל צווארי, מעבירה בי צמרמורת של פחד, לא הבנתי מה הוא עושה או מנסה לעשות, אבל גם לא ידעתי מה אני עצמי צריך לעשות ולכן רק עמדתי שם, מביט אל תוך עיניו ונותן לו לעשות מה שעלה לרוחו, רק שלא יכעס עליי, שלא יכאיב לי שוב.
לא שמתי לב ולפתע ברגע אחד הייתי בתוך החיבוק שלו, קבור בתוכו, בין ידיו, כאילו דמאיין הקר והאכזרי נעלם בבת אחת ומישהו אחר החליף אותו, מישהו עדיין, שלא כעס עליי, רק חיבק אותי. עיניי נפערו בבת אחת, לא הבנתי מאיפה כל זה בא, פשוט עמדתי שם קפוא לגמריי, ידיי לצידיי גופי בזמן שהוא עטף את גבי בידיו שלו ונשק לצווארי ברכות.
"תבין שאני לא הולך לשחרר אותך, אני לא הולך לעזוב אותך, אז אל תהפוך את זה לכל כך קשה, כי רק אתה הולך להפסיד מזה"
~~~~~~~~~~~~
היום עולים עוד 2 פרקים בספר הזה וגם אחד במר בלאייק אז יש לכם למה לחכות😁
YOU ARE READING
A princess or a bad boy
Romance"תסתכל עליי." הוא תפס בלחי בגסות " למי אתה שייך, של מי הגוף הזה?" עיניו הכחולות חדרו אל שלי "שלך אדוני." מה יקרה כשלוגן יבין שנמאס לו מהדאדי הנחמד והוא רוצה מישהו שקצת יעניש אותו? לפניי שאתם קוראים : הסיפור מכיל * תכניים מינים * סצנות אלימות *שפה...
