A princess or a bad boy

chapter 35

המטרה לפרק: 100 הצבעות
קריאה מהנה❤❤

-------------------------------------

"תסתכל עליי." הוא מביט בי בעודו מצווה עליי בקולו, ידיו תופסות בפניי ולא נותנות לי לזוז. מעבר למגעו אני יכול להרגיש את פעימות ליבי שכמעט יצא מבית חזהי שגם הוא עלה וירד במהירות, התמונות החלו להעלם מראשי, עכשיו כל מה שאני מבחין בו הוא הכחול שבעיניו, הנשימות החמות שלו שפוגשות בפניי ומלטפות אותי. אנחנו קרובים, ואני אוהב את זה, אוהב את זה יותר מידי, מוצא את האחיזה שלו כמנחמת, מכילה. עיניי נעצמות וגופי מרחף באוויר, מחשבותי נודדות למקומות אחרים, מקומות טובים יותר, שקטים יותר, מקומות בהם לא שופטים אותי באשר מי שאני, מקומות שבהם אפשר להיות שלם. הידיים עדיין עליי, אני יכול לחוש בהם, להנות מהם, מבטי עולה אליו והוא מחייך מעט, נותן לי להריח את ריח גופו שהתגבר על האלכוהול נדף ממני. "אני כאן." הוא משמיע את קולו שנית, מהנהן מעט בראשו כאילו רצה שאבין את זה, שלעולם לא אשכח. "אתה כאן." אני חוזר אחריו ומהנהן גם אני, מחייך מעט, מרגיש את הלב שלי מתחמם. הוא נותן לי תקווה, תקווה שאולי הכל יהיה בסדר, שאני לא אהיה לבד יותר.

"אפשר ללכת הביתה?" אני מבקש כי איני מסוגל להשאר כאן יותר, רוצה לצאת מהחלל שסגר עליי, רוצה לחוש באוויר הקר של הלילה, להיות איתו לבדי במיטה שלו, מיטה שאני מבין שעד עכשיו לא ישנתי בה איתו. "כמובן." דמאיין אומר ונושק בשפתיו החמות למצחי. הוא מחבק אותי בפעם האחרונה לפניי שפותח את החדר ומחזיק בידי, מוביל אותי אחריו כדי שלא אלך לו, שלא אובד. הצעדים שלנו נשמעים וככל שאנחנו מתקרבים יותר אל מורד המדרגות המוזיקה מתגברת ומכאיבה לראשי, אני נאנק בשקט ומחזיק בראשי אך לא נותן לו לשמוע את זה. גופי ירד אחריו במדרגות, כל העיניים בחדר מביטות בנו, מבחין במבטים מטרידים מעט מגברים, כמה מבטים חודרים מנשים ומכל השאר אני מקבל מבט סוקר ובוחן, כאילו ניסו לגלות את סודותיי אשר הסתרתי בתוכי. היה קשה להתעלם מכל זה ודמאיין כנראה חש באי נוחות שלי כי הוא תופס במותניי ומצמיד אותי אליי, נושק ללחי כשאנחנו מגיעים לקומה. אנחנו נשארים לעמוד שם לכמה שניות, דמאיין כמוני מבחין בגבר שהתקרב אלינו אך נראה כאילו מכיר אותו כי הוא שולח לעברו חיוך חברי ומחבק אותו לחיבוק גברי, טופח בידו על גבו וחוזר לעמוד לידי. "חשבתי שכבר לא תגיע." האדם המסתורי מעלה גם הוא את החיוך על פניו ומשלב את ידיו על חזהו, מביט אליו ומתעלם ממני. שני הגברים הגבוהים התנשאו מעלי כשאני רק מגיע למתחת לחזהו של דמאיין. איני יודע מי הוא אך השניים ממשיכים לדבר על נושאים שכלל לא התאמצתי להתעניין בהם, רק בוחן את שאר האנשים, את החלל החשוך במעט, את המוזיקה שסוף סוף התחלפה לטון יותר רגוע ואת הספה שישבנו בה קודם, מעילי עדיין שוכב עליה והיא נשארת ריקה מאדם בדיוק כמו שהייתה כשהגענו אליה. אני רוצה להגיד לדמאיין שהבטיח להחזיר אותי הבייתה אבל לא רוצה להשמע גס רוח בזמן שדיבר עם מי שנראה כמו חבר שלו, מניח שבטח הם שותפים לעסקים אם גם הוא נמצא במסיבה הזו. הם נשארים לעמוד דקות ארוכות נוספות ולי לא נותר מה לעשות, אני מרגיש את האלכוהול אוכל את הסבלנות שלי ומתאמץ בכל הכוח למשוך אותה עוד רגע, אומר לעצמי שכל רגע הם יסיימו ונוכל ללכת הבייתה.