A princess or a bad boy

chapter 37

אני ממש אשמח אם תקראו את ההודעה הזו כי היא מדברת גם על הפרק, אז בבקשה.

בזמו האחרון עוברת עליי תקופה די חרא, זה לא משהו קטן שעובר או עצב פתאומי, זה ממש דאון נורא ודכאון, בכל מקרה, בגלל זה לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב את הפרק, וגם בספר השני שלי, אבל עכשיו סוף סוף הצלחתי עוד לכתוב משהו. ונכון שאמרתי שיהיה בפרק הזה סמאט, אבל הבנתי שזה לא הזמן והייתי חייבת לתכנן את כל העלילה מחדש. לכל מי שציפה, אל דאגה, יהיו קטעים מעניינים בפרק 😏😏 לא התכוונתי לאכזב אותכם, אבל הסמאט האמיתי יגיע יותר בהמשך ותאמינו לי שההמתנה שווה את זה. בכל מקרה, תודה לכל מי שמצביע ומגיב, אתם ממש חשובים לי ובזכותכם אני מוצאת את הכוח לכתוב❤

המטרה לפרק הבא היא 90 הצבעות, אוהבת🤗😍

קריאה מהנה❤

_____________________

לא אשקר, פחדתי ממה שהולך לקרות, לא ממנו, לא פחדתי שיעשה לי משהו שאסבול ממנו, אלא פחדתי מהעובדה שאחרי שנעבור את זה לא תהיה דרך חזרה, פחדתי שאקשר אליו, פחדתי לראות את הסקס בנינו כדבר שיבטיח את המחויבות שלו אליי, אבל ידעתי שאם זה יקרה הפרידה תהיה קשה יותר, ולא רציתי שזה יקרה, לא רציתי להרגיש את הכאב הזה שוב, זה לא הגיע לי. 

היססתי, אולם לא הראתי לו את זה, נתתי לו לקחת את השליטה שהיה צריך, שהזדקק אליה. גם מצידו לא ניכר שום התמהמהות, ידעתי שאז שנפגשנו בפעם הראשונה הוא לא הראה נכונות לשכב איתי מבלי רצוני, את העיניין הזה הוא כיבד, ואולי זה מה שהשאיר אותו אנושי בעיניי. 
התרגשתי, גופי התמלא צפייה ובאותו הזמן בחשש, אך אחד טוב, אחד שגרם לכל עורי לסמור בבת אחת ולהאנח בקול. לא הייתי צריך להסתיר את זה עוד, לא הייתי צריך להיות קר אליו ולצעוק עליו שאני שונא אותו, הייתי שלם לגמריי עם ההחלטה שלי וידעתי שלא אתחרט על זה, שאני הולך להנות מהיום כמה שיותר מהזמן שלי איתו. דמאיין הרגיש את זה גם, הרגיש את חום הגוף שלי שקרן כנגדו, את העונג שכמעט הכאיב לי כשלחץ על משפעתי והתחנן למגעו של הגבר. הוא לקח את זה לאט, מראה לי שהוא זה שקובע את החוקים, שאני אעשה כל מה שיאמר לי בלי היסוס, ואני, אני הייתי מוכן לציית לו, לכל מה שיורה עליי, הייתי מוכן אליו.  

גבי הוצמד למיטה כשהוא עמד מעליי על ברכיו כששני רגליו בשניי צידי גופי. הוא מביט בי, ואני סורק אותו כאילו הייתה זו משימתי לשנן כל חלק קטן בגופו. כתפיו הרחבות והעבות הטילו עליי את האימה שלו, את הכוח, השאירו אותי חסר אונים. גופו השרירי אשר רכן מעליי היה הדבר המרשים ביותר שאי פעם יכולי לפגוש בו,  מעבר למשיכה הכמעט מעקצצת יכולתי להרגיש את הלב שלי פועם בשבילו, ולא ידעתי למה, לא ידעתי איך, רק ידעתי שזה כואב, שזה כואב לאהוב מישהו כזה, מישהו שלא אקבל, מישהו שיצחק עליי אם ידע מה עובר בראשי. אז רק בלעתי חיוך עצוב, מנסה להשפיל את עיניי משלו כדי שלא יגלה, שלא יבחין במה שמתחולל בתוכי. קיוותי שיגיד משהו, שיפסיק לבהות בי ברכושניות וימלא את החלל בנינו, המתח הרג אותי ואצבעתו שטיילה מאמצע חזהי מטה אל בטני וגרמה לי לקמר את גבי ולעצום את עיניי לא עזרה למצב. הוא שיגע אותי, נהנה לראות את ההשפעה שלו עליי, נהנה לראות את עיניי נעצמות כשעוד רעד חתך את גבי ואת שיניי נושכות את שפתי התחתונה. זה הרגיש כמעט כמו חלום, כמשהו טוב מידי, האור שהאיר את החדר וליטף אותנו נתן לי תחושה כאילו היינו בעולם אחר, בגן עדן, ויכלנו לעשות כל מה שרק נרצה כי אף אחד לא מנע מאיתנו לעשות זאת.