יום ראשון היום.
אני יושבת בכיתה והדבר היחידי שעובר לי בראש זה הלילה שהיה בשישי. הסתכלתי על היד שלי פעם נוספת וראיתי את העיגולים האדומים שנמצאים עליה. היא כבר לא כואבת לי, אך עוברת בי צמרמורת רק מלחשוב על אותו לילה.
תומר אפילו לא מכיר אותי. באיזה זכות בכלל הוא חושב על לגעת לי בישבן? הרצתי בראשי שזאת הטרדה לכל דבר, אך את האגרוף הוא כבר קיבל וגם הבין על הדרך שעדיף שיתפוס ממני מרחק במהירות.
מאיה נכנסת לכיתה ומתיישבת לידי. פניה מצוברחות ואני יכולה להסיק שהיא באותו ראש כמו שלי. ״איך היד שלך?״ שאלה אותי, לוקחת את ידי ומסתכלת עליה. היא נאנחת כשהיא מעבירה את אצבעותיה על החבלות שנוצרו מהמכה החזקה שנתתי לו. ״אוי מסכנה שלי. אני נשבעת לך שאני אזיין אותו.״ מאיה הוסיפה, פניה נהפכו בן רגע לאדומות מעצבים.
בספרד פשטה שמועה שיש אנשים מסוכנים ברחובות איפה שגרנו, אז אמא שלי שלחה אותי ללמוד איגרוף והגנה עצמית, אפשר להגיד שאם לא הייתי יודעת איך לתת אגרוף, קרוב לודאי שהייתי עם יד שבורה עכשיו.
אחרי שאיימתי על תומר ויצאתי מן המסיבה, הגיעו לאוזניי השמועות שאנשים מדברים עליי, גם לטובה וגם לרעה. יש כאלה שחושבים שאני יצאתי מלכה, ושמישהי הייתה צריכה לקום ולעשות את זה ממזמן, אך מצד שני יש אנשים שאומרים שמהרגע שהגעתי הפכתי את הבית ספר הזה למקום דרמטי מדי, והיה עדיף שאני פשוט לא הייתי חוזרת לכאן.
השיעור השני נגמר באותה מהירות שהוא התחיל. אולי זה עבר לי כל כך מהר כי לא הייתי בהקשבה מלאה למורה והתעסקתי בדברים אחרים, אבל שמחתי שזה כבר נגמר כי אני רוצה לצאת ולאכול משהו.
בשעה הבאה יש לי שיעור עם ריף, ואני חושבת שזה הולך להיות קצת שונה מהרגיל. אי אפשר לדעת מה יקרה איתו. ״אני רעבה ברמות.״ אמרתי למאיה בזמן שנכנסנו לכיוון הקפטריה ולקחנו מגשים. שמתי את הדברים הרגילים שאני לוקחת והפעם קניתי בקבוק קולה אחרי הרבה זמן שלא שתיתי.
מאיה ואני מתיישבות בשולחן הקבוע, מחכות לראות מתי הבנים יגיעו. ״אנשים לא מפסיקים להסתכל עליי.״ אמרתי למאיה בזמן שאני קולטת מבטים שבאים מהשולחן של בנות אחרות מהשכבה.
מאיה הסתובבה אל אותן בנות. ״איבדתן משהו שאתן ככה מסתכלות?״ היא צעקה לכיוונן והן מיד מנידות בראשן בפחד ומסתובבות בחזרה לשלוחן שלהן. מאיה מסתובבת בחזרה אליי ומגלגלת את עיניה, ״מטומטמות.״ נאנחת.
צחקקתי מעט על זה שהיא צעקה עליהן, ״לא אכפת לי מזה. זה הגיע לו.״ אמרתי, לוגמת מהקולה שלי.
רציתי שמאיה תתמוך בי ותגיד לי שאני צודקת במאה אחוז, ואני מקווה שהיא גם חושבת ככה. לגעת בבחורה בלי רשותה, זה לא בסדר. ובמקרה של תומר והאישיות שלו, אני יודעת שאם הייתי מבקשת ממנו אלף פעם להוריד את היד ממני הוא לא היה עושה את זה.
YOU ARE READING
לפני שפגשתי אותך
Romanceכשמיה נחתה בארץ בפעם השניה בחיה, אחרי המון זמן שלא הייתה בישראל, היא מיד רצתה לקחת את הטיסה בחזרה. היא לא רצתה להישאר דקה אחת בארץ אחרי שתסיים את השנה ושימלאו לה שמונה עשרה. אך ברגע שמיה מגיעה לבית ספר החדש, מכירה את האנשים החדשים ומסתגלת לסביבה הח...
