לפני שפגשתי אותך

פרק 2

ברגע שאני מחנה את המכונית שלי בחניית בית הספר, אנחה יוצאת מפי. אני חוזרת בראשי ואומרת לעצמי בלי לחץ, כי באמת אין לי למה להיות לחוצה. אני מסתכלת על המושב שלידי, ולוקחת את כל הציוד החדש של בית הספר שמונח עליו, כולל את המערכת שעות שלי.

יצאתי מהאוטו שהספרים בידי ונעלתי אותו, אני מתקדמת לכניסה אחרי המון ילדים שלא שמים לב לקיומי ולא יכולה להתעלם מהעובדה שהם מדברים על מסיבה שתתקיים בעוד מספר ימים באיזה בית של מישהו. גם בישראל עושים את זה?

לא התכוונתי להעביר יותר מדי ביקורת על ישראל או על האנשים פה, אני לא רוצה שהשנה הזאת תהיה מלאה בריבים, שנאה והמון דרמות וגם אני לא רוצה שהיא תהיה מלאה ביותר מדי תשומת לב שמופנת אליי.

הסתכלתי על הדף שהיה בין ידי, וראיתי שאני נמצאת בחדר עשר. פאק. איך אני אמורה לדעת מה זה חדר עשר? אני מסתכלת למעלה על הדלתות ורואה שכתוב מספרים נוספים, אך שום דבר משם לא קרוב אפילו לעשר.

נשכתי את שפתיי התחתונה בעצבים, מנסה לחשוב מה לעשות. גם ככה באתי באיחור של יומיים לבית ספר, אני לא רוצה גם לאחר לשיעור הראשון. אני מסתכלת מסביבי, מחפשת אחר אנשים שנראים אולי נחמדים ואני שמה לב לבחורה יפה שנראית בגיל שלי עומדת מול הלוקר שלה ומוציאה ספרים, אני מנצלת את זה ומתקדמת לכיוונה. ״הולה, שיט. כאילו היי״ אני אומרת, נהיית אדומה מהמבוכה. תמחקי את הספרדית מהראש שלך, פה את מדברת בעברית, בבית תדברי איך שבא לך.

היא מסתובבת לכיווני, וחיוך מיד עולה על שפתיה, היא לבושה בחולצה לבנה צמודה וג׳ינס בהיר, די דומה ללבוש שלי. שיערה היה חלק וארוך ועיניה בהירות, החיוך שלה חשף שורה של שיניים ישרות ולבנות, והלחץ ירד מעט מליבי שאני רואה שהיא מתעלמת מהמבוכה שלי. ״היי, את בטח מיה!״ היא צועקת, עוזבת את כל הדברים בלוקר שלה ומיד מחבקת אותי. לוקח לי זמן לקלוט את העניין, גם כי אני עם ספרים כבדים ביד וגם כי היא לא מכירה אותי. איך היא בכלל יודעת מה השם שלי?

״כן אני מיה, איך את יודעת מי אני?״ שאלתי, הפעם בעברית. הרמתי גבות בשאלה, מחכה שהיא תענה. שמחתי שלפחות מצאתי בדקות הראשונות מישהי ושלא הסתבכתי יותר מדי במציאת הכיתה.

היא נתנה לעצמה מכה קטנה בראש שהבינה שהיא לא הציגה את עצמה, ״אני מאיה, עם שם קצת דומה לשלך. המנהלת לקחה אותי לפני יומיים ואמרה לי שתלמידה חדשה אמורה להגיע, יש תמונה שלך במחשב של המנהלת כמו של כולם, אז זכרתי פחות או יותר.״ היא הסבירה לי, סוגרת את הלוקר שלה וממשיכה להסתכל עליי, ״בכל מקרה אני כאן לשירותך, אני אסביר לך על הכל וכמובן היא אמרה לי שהיא ציוותה אותנו לאותן כיתות חוץ מהכיתות מגמה, ככה שברוב הזמן אנחנו יחד.״ הוסיפה מאיה.