נאנחתי, נשענת על הכיסא הנוראי של בית החולים. נשימותיו של ריף הם הדבר היחידי שנשמע בחדר. עבר שבוע מאז התאונה הנוראית הזאת, התאונה ששינתה את הכל. מצבו של ריף לא השתנה, הוא עדיין כבול אל המיטה הלא נוחה של בית החולים, עדיין לא זוכר אף אחד מלבד אמו, בעלה ועומר ועדיין אין שום כיוון טוב שאולי המצב ישתנה. לפחות הוא יצא מזה בנס, הוא חי ונושם וזה הדבר היחידי שעוד משמח אותי.
"למה את לא הולכת הביתה?" קולו הרדום של ריף נשמע ואני מרימה את מבטי אליו.
"כי אני רוצה להיות כאן, איתך." עניתי לו. כל יום אני מתפללת שהוא יחזור לזכור הכל. הוא לא הפסיק להחמיא לי בכל פעם שרק נכנסתי לחדר, הוא התנהג כאילו זאת הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים והוא מנסה לכבוש את ליבי.
"אז ספרי לי עוד קצת עלינו, התחתנו? יש לנו ילדים?" הוא שואל. השאלה הזאת גרמה לי להתקף לב קטן, ונזכרתי שרציתי לספר לו על זה שאני בהריון באותה שניה שהוא עבר את התאונה. אסור לי לספר לו שעומד להיות לנו ילד כל עוד הוא לא זוכר אותי אפילו.
אני מצחקקת, "לא, אנחנו לא התחתנו ואין לנו ילדים אבל אנחנו כן דיברנו על להתחתן ולהביא ילדים בעוד כמה שנים" הסברתי לו. ריף התעניין הרבה בקשר שלנו, הוא כל כך התאמץ לזכור דברים אבל פשוט לא יכל. לא ידעתי איך לנסות לעזור לו, אבל הרופא אמר שכדאי לדבר איתו על דברים שהיינו אוהבים לעשות יחד או על דברים שהצחיקו אותנו, אולי זה יעזור. כשניסיתי לספר לו בדיחות פרטיות הוא לא הבין, וכשאמרתי לו על דברים שהיינו אוהבים לעשות הוא התנהג כמו בן אדם אחר ופשוט אמר שהוא שונא לעשות את זה.
"אמרת שאת מספרד נכון? למה את לא טסה לשם?" הוא שואל. את האמת שאני כן תכננתי לטוס לשם בעוד כמה חודשים, אני רוצה ללדת את הילד שלנו שם, מוזר שתכננתי לעשות את הדברים האלה עוד שהוא ידע מי אני.
"תכננתי לטוס לשם אבל הכל התחיל לא להסתדר, במיוחד עכשיו עם התאונה. אני לא מתכוונת לעזוב אותך." אמרתי לו. "אם אני אטוס זה יהיה בעוד כמה חודשים." הוספתי
ריף מהנהן, "אני חושב שאת צריכה לטוס עכשיו. אל תעצרי את עצמך בגללי. אני מבטיח לך שאני אקום יום בהיר אחד ואזכור הכל ואת הבן אדם הראשון שאני אבוא ואדבר איתו. אל תעצרי את החיים שלך בגללי." הוא מנסה לשכנע אותי. זה חמוד מצידו שהוא ככה דואג לי ורוצה שאני אלך ואהנה אבל הלוואי והייתי יכולה לספר לו שהסיבה היחידה שאני רוצה לטוס זה כדי ללדת שם בלי שאף אחד ידע.
דפיקה בדלת נשמעת ושרה נכנסת מבעד לדלת, "היי. מיה אחיך מחכה לך בחוץ, אני חושבת שכדאי שתלכי הביתה לישון קצת." היא אומרת בדאגה. היא היחידה מלבדי שהייתה כאן כל יום וראתה כמה אני נשארת ערה ולא ישנה בכלל כדי להיות עם ריף.
YOU ARE READING
לפני שפגשתי אותך
Romanceכשמיה נחתה בארץ בפעם השניה בחיה, אחרי המון זמן שלא הייתה בישראל, היא מיד רצתה לקחת את הטיסה בחזרה. היא לא רצתה להישאר דקה אחת בארץ אחרי שתסיים את השנה ושימלאו לה שמונה עשרה. אך ברגע שמיה מגיעה לבית ספר החדש, מכירה את האנשים החדשים ומסתגלת לסביבה הח...
