עמדתי כמה רגעים מחוץ לביתו הענק של ריף, שוקלת אם לדפוק על הדלת או פשוט לברוח ולהגיד לו שאני אבוא ביום אחר. לא היה לי מצב רוח לעשות כלום, רציתי רק להגיע הביתה להתקלח ולהכנס למיטה שלי, אולי גם לקחת לי יום חופש מהבית ספר.
אם הייתי מספרת למאיה למה הגבתי ככה היא הייתה מנחמת אותי אבל חושבת שאני מגזימה. לוקאס תמיד היה נושא רגיש אצלי, מהיום שהכרתי אותו ועד עכשיו. הוא הראשון שלי והוא לימד אותי כל כך הרבה דברים. הוא תמיד היה עדין אליי, נחמד אליי ולא הפסיק להראות לי אהבה, ועכשיו לגלות שעל הרגע שעזבתי את הארץ הוא תופס לו מישהי אחרת ועוד אותה!
שנאתי אותה ואת הדברים שהיא העבירה אותי בהם. קיללתי אותה בליבי כל כך הרבה ובשפות שונות שאני אפילו לא יודעת אם אנשים מודעים לקללות האלה. הרגשתי את הדמעות עולות לעיניי ואני מיד מתנערת ומתעשטת על עצמי- חוזרת למציאות.
החלטתי לבסוף לדפוק על דלתו. אני נאנחת, אין לי חשק לכלום אבל אני חייבת לעשות איתו את העבודה ולסיים אותה וככה אני אוכל לחזור לבית שלי ולהתפרק.
לאחר כדקה אני מאבדת סבלנות ודופקת שוב, כדאי לו מאוד להיות בבית ושהוא לא שכח מזה כי אין לי כוח לעוד שטויות.
אני שומעת צעדים מבעד לדלת מתקדמים לכיוונה, ושהיא נפתחת היא חושפת את ריף. ״למה את נראית ככה?״ הוא שואל, סורק את פניי. אני לא יודעת אם להיעלב מהאמירה הזאת או להבליג עליה כי אולי הוא שואל מדאגה, אך לא התעסקתי בזה יותר מדי ופשוט חתכתי אותו בחוצפה ונכנסתי לבית.
סרקתי את הבית, הוא גדול כמו שחשבתי ומעוצב בצורה נורא יפה וישנה, רוב הרהיטים מעץ וזה נורא מזכיר לי את הבית שאני רוצה לחיות בו בעתיד. יש עוד קומה לבית בדיוק כמו בבית שלי, ואני מנחשת ששם נמצאים כל החדרים.
״איפה עושים את העבודה?״ שאלתי, מתעלמת לגמרי מהשאלה שלו ממקודם. ניסיתי להיראות כמה שפחות רע אבל ידעתי שמתחת לעיניי יש שקיות שחורות מעייפות ובכי.
ריף לא שואל עוד שאלות או עונה על שאלתי, הוא פשוט עוקף אותי בלי להביט בי ומתקדם לכיוון המדרגות- עולה בהן ואני אחריו. שמחתי שהוא לא טרח להתעניין יותר מדי.
הוא פותח את הדלת הימנית, אני מאמינה ששם נמצא חדרו. כשאנחנו נכנסים, חדר גדול ונקי נחשף לעיניי. אפשר להגיד שהנחתי שהחדר יהיה מלא בפוסטרים של בנות, מבולגן ומסריח אבל מסתבר שהמחשבה שלי טעתה ובגדול. החדר שלו מעוצב יפה, והוא אפילו יותר נקי משלי. אני רוצה לשאול שאלות עליו אבל בוחרת שלא כדי לא לחטט יותר מדי.
״אנחנו נעשה את העבודה כאן.״ אומר ריף ומתיישב על הכיסא, לידו יש עוד כיסא ואני מבינה שהוא דאג לזה עוד מלפני. אני מתיישבת לידו ומניחה את התיק שלי על הרצפה, פותחת אותו ומוציאה את הדף שסול הביא, קוראת את המילים לאט לאט.
YOU ARE READING
לפני שפגשתי אותך
Romansaכשמיה נחתה בארץ בפעם השניה בחיה, אחרי המון זמן שלא הייתה בישראל, היא מיד רצתה לקחת את הטיסה בחזרה. היא לא רצתה להישאר דקה אחת בארץ אחרי שתסיים את השנה ושימלאו לה שמונה עשרה. אך ברגע שמיה מגיעה לבית ספר החדש, מכירה את האנשים החדשים ומסתגלת לסביבה הח...
