"אלוהים, מה קרה?" ריף נכנס אל החדר במהירות. הוא שם לב שאני יושבת על מיטתו, מחזיקה את התמונה ביד בזמן שמגירת השידה פתוחה ומשם הוא מבין למה ככה צעקתי. "פאק, למה את לעזאזך מחטטת בדברים שלא שלך." מוסיף ריף ומתקדם לכיוון שלי.
לא היה לי מה להגיד לו, רק לשאול למה לעזאזל יש לו תמונה שלנו משהיינו קטנים אצלו במגירה. אני נשבעת שאני לא זכרתי שיש לי קשר אל ריף, התמונה צולמה כשהיינו בני שמונה באותה תקופה שטסתי בחזרה לספרד. ריף היה אחד מהחברים שלי מאותה תקופה?
"למה אתה שומר את זה פה ולא באיזה אלבום?" שאלתי אותו פתאום. התמונה עדין בידי, ואני מרימה את מבטי אליו. אני רואה אותו מסתכל עליי, אין לו כל כך מה לענות לי וזאת פעם ראשונה שאני רואה את ריף לא יודע מה להגיד, בשאר המקרים הוא זורק הערה עוקצנית או מעליבה שגורמת לי להתעצבן.
ריף מתיישב לידי ומושיט את ידו כדי שאני אביא לו את התמונה, אני מיד עושה את זה. הרגשתי די רע על זה שחיטטתי לו במגירה אבל לפחות גיליתי משהו שאני צריכה לגלות. בינתיים מה שעובר לי בראש זה שהוא קצת קריפי, אפילו אובססיבי. מכל התמונות בעולם הוא שמר דווקא את זאת שאני נמצאת בה?
"רציתי להראות לך את זה כשתבואי, אבל לא מצאתי את הזמן המתאים." אומר ריף ומסתכל עליי. אני מרימה את מבטי אליו ומסתכלת אל תוך עיניו הבהירות ומרגישה שאני טובעת בהן. "אם לא היית כל כך חטטנית, זה היה נראה פחות אובססיבי כרגע." מוסיף ריף בגיחוך.
חייכתי מעט. אני מרגישה פתאום הקלה שהתברר לי שהוא לא בן אדם קריפי ששומר תמונות שלנו משהיינו קטנים אצלו במגירה. לא הרגשתי כל כך נעים, לא זכרתי מהתקופה הזאת דבר ואני כן רציתי לזכור משהו. עברו מאז תשע שנים וזה הרבה, ואם ריף זכר שאני הייתי חברה טובה שלו באותו גיל, אולי הוא זוכר גם דברים שעשינו.
"אני לא זוכרת כלום מאותה תקופה. עבר הרבה זמן מאז." הודתי בפניו, שמה לב שהוא קצת נפגע מזה שאני לא זוכרת משהו מהתקופה הזאת איתו, אבל הוא לא יכול להאשים אותי, היינו בני שמונה.
זאת פעם ראשונה שאני וריף היינו קרובים ככה אחד לשניה. אנחנו עדיין יושבים על המיטה ומדברים והפעם לשם שינוי ברוגע.
"הגיל הזה היה גיל דפוק," אומר ריף שחיוך אמיתי נמתח על שפתיו. אני לא מכירה אותו מספיק זמן אבל חיוכים זה לא ריף בכלל. "הייתי ילד שטותניק, הייתי עושה מלא שטויות גם שהיית וגם שעזבת." הוסיף
באיזושהי דרך זה גרם לי לשמוח מבפנים, לדמיין ככה את ריף כילד קטן שעושה בעיות וזה היה חמוד, לא כמו עכשיו שכל דבר שהוא עושה רק מעצבן. ראו על הפנים שלו שהתקופה הזאת הייתה טובה כי האושר לא יורד לו מהפנים.
YOU ARE READING
לפני שפגשתי אותך
Romanceכשמיה נחתה בארץ בפעם השניה בחיה, אחרי המון זמן שלא הייתה בישראל, היא מיד רצתה לקחת את הטיסה בחזרה. היא לא רצתה להישאר דקה אחת בארץ אחרי שתסיים את השנה ושימלאו לה שמונה עשרה. אך ברגע שמיה מגיעה לבית ספר החדש, מכירה את האנשים החדשים ומסתגלת לסביבה הח...
