הפסקת הצהריים בבית הספר התחילה די בסדר. כמו כל יום אני יושבת עם חבריי בשולחן, הפעם שאר הבנים שמאיה הכירה לי בתחילת שנה יושבים איתנו, והם מכירים את לוקאס יותר לעומק. הוא די מהר מתחבב עליהם. מסתבר שדניאל יודע ספרדית טוב מדי והוא ולוקאס מדברים המון, צוחקים יחד ומתחברים מה שמשאיר את שאר הסובבים בשולחן לדבר ביניהם, ואותי פה ושם להכנס לשיחה ולצחוק על מה שהם מדברים.
אני אוכלת מהכריך שהבאתי מהבית, "אתם הולכים ביחד לנשף?" שואל ליאם את לוקאס ואותי. אני מהנהנת וכך גם לוקאס, "אולי ניסע ביחד כולנו בלימוזינה? יהיה כיף!" מוסיף בהתרגשות.
כולנו עונים בחיוב להצעה של ליאם, אין ספק שיהיה כיף בנשף. אני תוהה אם דברים ישתנו עד אז, האם ריף ואני נשאר עוד יחד? נספר לכולם עד אז? מה תהיה התגובה של לוקאס לעניין שהוא יגלה שסתם פיתחתי לו ציפיות? אני יודעת שהדברים האלה ממש לא מתחשבים מצידי ושאני צריכה לתפוס אותו לשיחה לגבי העניין הזה, אני חושבת שאני אספר רק ללוקאס עליי ועל ריף, הוא עדיין חשוב לי ברמות מטורפות ואם אני אפגע בו זה יהיה מגעיל מצידי.
"לוקאס," אני לוחשת לכיוונו. הוא מיד מפנה את מבטו אליי, מקשיב לי. "אני צריכה לדבר איתך יותר מאוחר, תבוא אליי." קבעתי לו. הוא לא שואל שאלות, רק מהנהן וחוזר להקשיב למה שכולם מדברים. אני בטוחה שהוא אוכל את עצמו כרגע מה קרה ועל מה אני צריכה לדבר איתו, אבל אני יודעת שהמקום המתאים לזה זה רק אצלי בבית, שנינו לבד, מדברים על הכל. מאז שאני גרה בספרד הוא היה החבר הכי טוב שלי ולאחר מכן בן זוגי, אולי הזוגיות שלנו נגמרה אבל אני לא רוצה שגם החברות תלך לפח.
מעניין אותי מה ריף יחשוב על זה שאני רוצה לספר לו. אני לא יודעת אם אני צריכה לעדכן את ריף לגבי העניין הזה, אבל אני לא רוצה שהוא יתעצבן אם יגלה בעצמו. הרמתי את מבטי, מחפשת את ריף בעיניי אך אני לא רואה אותו בשולחן שלו, וגם לא את תמרה. אני נושפת בכבדות, מנסה לא להאכיל את עצמי בסרטים.
"אני כמה דקות באה." הודעתי לחברים שלי לשולחן וקמתי ממנו במהירות, לא מחכה לראות מה תהיה תגובתם. אני מתקדמת לכיוון דלת הקפיטריה ופותחת אותה בחוזקה, יוצאת ממנה הכי מהר שאני יכולה. כל כך קיוויתי שריף לא נמצא בסביבה של תמרה כרגע, כי אם כן, אני נשבעת שאני אשתגע! חיפשתי בעיניי את ריף, אך אני לא מוצאת אותו במסדרונות. אני יודעת שהוא הגיע הבוקר לבית ספר כי אני באתי איתו לכאן.
עיניי נודדות לספסל מסויים, שם אני רואה את שיערו של ריף. אני נאנחת, מתקדמת לכיוון אותו ספסל בצעדים גדולים, "מה אתה עושה כאן?" שאלתי. הוא נבהל מקולי אך מיד החיוך עולה על שפתיו כשהוא מבין שזאת אני.
"סתם, הייתי צריך קצת שקט." נאנח. הוא מפנה לי קצת מקום בספסל ואני מתיישבת. הוא מיד שם עליי יד ומקרב אותי אליו, שמחתי לגלות שהוא יושב כאן לבד ושהוא לא באיזה מקום עם מישהי אחרת אך זה היה נראה כאילו עובר עליו משהו.
YOU ARE READING
לפני שפגשתי אותך
Lãng mạnכשמיה נחתה בארץ בפעם השניה בחיה, אחרי המון זמן שלא הייתה בישראל, היא מיד רצתה לקחת את הטיסה בחזרה. היא לא רצתה להישאר דקה אחת בארץ אחרי שתסיים את השנה ושימלאו לה שמונה עשרה. אך ברגע שמיה מגיעה לבית ספר החדש, מכירה את האנשים החדשים ומסתגלת לסביבה הח...
