ליאו יושב על המיטה, מביט בי בשאלה בזמן שהשקט ממלא את החדר. לא ידעתי איך לפתוח את זה, איך לספר לבן שלי שאבא שלו נמצא כאן ושהוא שיחק איתו כמה פעמים. ליאו שאל אותי כמה פעמים מי זה אבא שלו ותמיד התחמקתי כי לא הייתי מוכנה לספר לו דבר כזה. הוא עוד מעט בן חמש אז אני יודעת שהוא ירצה לקבל תשובות בעתיד ואני מעדיפה לעשות את זה עכשיו.
אני יושבת על כיסא מולו, ״ליאו אני רוצה לספר לך משהו.״ אמרתי, נושכת את שפתיי בלחץ. ליאו מהנהן בלי לומר מילה ואני יודעת שהוא לא מבין כלל למה אני ככה בלחץ. ״זה לגבי אבא שלך.״ הוספתי.
הבעת פניו לא משתנה וזה עוד יותר מכניס אותי ללחץ. אני מעדיפה לעשות את השיחה הזאת איתו קודם לפני שאני מצרפת לכאן את ריף. ״אני רוצה שתדע שהסתרתי את זה ממך רק כי היו לי סיבות שנראו חכמות באותה תקופה אבל אני מצטערת על כל רגע שלא שיתפתי אותך בזה ואני מצטערת שנאלצתי לשקר לך באותן פעמים ששאלת אותי.״ אמרתי.
״ריף אבא שלי?״ הוא שואל.
״כ-כן,״ המילה יוצאת מפי בגמגום, ״איך אתה יודע?״ שאלתי. ליאו ילד מאוד חכם, תמיד הוא הקסים אותנו עם הידע שלו, עם איך שהוא מדבר ועם איך שהוא מתמודד עם דברים אבל לא חשבתי אי פעם שהוא יחשוב שריף אבא שלו.
״אנחנו דומים.״ הוא אומר וקם מן המיטה, מתקרב אליי מעט ותופס בכתפיי. ״אני יודע שעשית את זה לטובתי.״ מוסיף ומחבק אותי.
אני יושבת בשקט, לא יודעת מה להוציא עוד מפי. הוא מתנתק ממני בחיוך קטן, עוקף אותי ויוצא מן החדר. מה זה היה עכשיו? זה הכל? נותרתי לבד בחדר, המומה לגמרי מהילד שלי. בעוד כשבוע הוא יהיה בן חמש ולא חשבתי בחיים שככה הוא יגיב לדבר הזה.
דפיקה על הדלת נשמעת לפני שהיא נפתחת וחושפת את ריף, ״ליאו הרגע רץ אליי ושאל אותי אם הוא יכול לקרוא לי אבא.״ הוא אומר, ראיתי על פניו את ההתרגשות ואת הלחץ. ״איך הלך?״ שואל, הוא סוגר את הדלת אחריו ונועל אותה.
״אנ-אני לא יודעת כל כך איך לתאר את זה.״ עניתי, לא יודעת איך לתאר את מה שהלך כאן הרגע או מה לעזאזל אני אמורה להרגיש. ״אבל אפשר להגיד שהוא לקח את העניין די טוב.״ צחקקתי, מביטה בריף מתיישב במקום שליאו ישב בו מלפני כמה רגעים.
״אני שמח.״ הוא ענה, מניח את ידו על ירכיי גורם לי לקפוץ מעט ממגעו. ״עוד שעה הולכים לבית של אמא שלי, היא הזמינה את כולם אז תתארגני.״ ריף אומר ומתקרב אליי, מניח נשיקה קטנה על שפתיי אך אני תופסת בחולצתו ומעמיקה את הנשיקה יותר. נשיקה קטנה לא מספיקה לי.
הוא מצחקק ותופס בפניי, ידיי עדיין על חולצתו ואני קמה מן הכיסא ודוחפת אותו אחורה לפני שאני עולה על ברכיו. אני מתחילה לזוז עליו וידיו יורדות במהירות אל מותניי, תופסות בהן וגורמות לגניחה קטנה לצאת מפי. ״מיה..״ הוא נאנח ומתנתק ממני, ״את צריכה להתארגן ואנחנו צריכים לצאת מכאן.״
YOU ARE READING
לפני שפגשתי אותך
Romansכשמיה נחתה בארץ בפעם השניה בחיה, אחרי המון זמן שלא הייתה בישראל, היא מיד רצתה לקחת את הטיסה בחזרה. היא לא רצתה להישאר דקה אחת בארץ אחרי שתסיים את השנה ושימלאו לה שמונה עשרה. אך ברגע שמיה מגיעה לבית ספר החדש, מכירה את האנשים החדשים ומסתגלת לסביבה הח...
