"אין דבר בעולם הזה שאני יותר רוצה מזה שתזכר." אני אומרת לו, מעבירה את ידיי על פניו. "אבל אני לא מסוגלת להיות איתך כמו שהיינו פעם. בבקשה אל תבין אותי לא נכון אבל אני מרגישה שאתה לא אותו ריף ואני לא אהיה מסוגלת להתפשט מולך או להכיר לך את ליאו רשמית. זה יקח לי קצת זמן." הסברתי לו. הרגשתי קצת לחוצה ומתוחה לידו ואני לא יודעת למה.
הוא מהנהן, משפיל את מבטו ונושך את שפתיו. ידעתי שמילותיי קצת פגעו בו אבל אין לי דבר נוסף לעשות בעניין הזה ואני לא מתכוונת להתנהג כאילו הוא לא עבר תאונה או שכב בקומה. הדברים האלה שינו אותי וגרמו לחור ענק בחיים שלי שלקח לי זמן לסגור אותו והרגיע את עצמי.
"את לא אוהבת אותי יותר?" הוא מרים את מבטו אליי, בעיניו יש ניצוצות.
אני נאנחת, שולחת את ידי אל ידו. "ברור שאני אוהבת אותך. לא משנה מה קרה במשך השנים האלה ולא משנה כמה ניסיתי להמשיך הלאה אני לא הצלחתי. אתה תמיד היית חלק ממני ריף ואני יודעת שאתה תמיד תהיה." אני מרגיעה אותו. תשובתי מספקת אותו כי חיוך קטן עולה על שפתיו והוא עוזב את העניין הזה.
אנחנו מעבירים את מבטנו אל ליאו כדי לראות שהכל בסדר והוא עכשיו מדבר עם ילדה בערך בגילו. חיוך קטן עולה על שפתיי, הילד הזה מדהים.
"יום שבת, אני רוצה שנצא. הפעם רק שנינו." אומר, מעביר את מבטו אליי.
הנהנתי בלי לומר מילה. אני יודעת שאני צריכה להכיר בינו לבין ליאו רשמית כי כרגע הוא מכיר אותו רק בתור ריף מילר, חבר של המשפחה ובשביל שהוא יכיר אותו בתור אבא שלו אני צריכה לצאת איתו, להכיר אותו מחדש ולהחליט.
••••••••••
יום שישי בערב הגיע. כולם כבר הגיעו לבית של ההורים שלי לבושים בבגדים יפים. היום מאיה הצטרפה אלינו וגם ריף ומשפחתו. מהרגע שהגעתי לבית אחרי הטיסה לא יצא לי לדבר עם אבא שלי אחרי מה שהוא אמר ואני מרגישה רע על זה כי הוא צודק. הוא ידע מהרגע הראשון שהילד מריף והוצאתי את העצבים והתסכול שלי עליו.
האוכל נמצא כבר על השולחן הגדול וכולם יושבים מסביבו. ריף ואני יושבים אחד ליד השניה, מולנו ההורים שלי, מצד אחד מאיה ואהרון ומהצד השני שרה ובעלה, עומר לא הגיע היום וליאו נמצא בסלון, ישן.
״אז מיה, התגעגעת לישראל או לא?״ שרה פונה אליי לפני שהיא מכניסה תפוח אדמה לפיה. כל תשומת הלב בשולחן מופנת אליי עכשיו ויש שתיקה קצרה, מחכים שאענה לשאלתה.
״את האמת שכן. להיות במדריד זה כיף והכל אבל כאן כל המשפחה והחברים אז זה אחרת.״ עניתי בחיוך והיא לא פונה אליי עם עוד שאלה.
YOU ARE READING
לפני שפגשתי אותך
Romansכשמיה נחתה בארץ בפעם השניה בחיה, אחרי המון זמן שלא הייתה בישראל, היא מיד רצתה לקחת את הטיסה בחזרה. היא לא רצתה להישאר דקה אחת בארץ אחרי שתסיים את השנה ושימלאו לה שמונה עשרה. אך ברגע שמיה מגיעה לבית ספר החדש, מכירה את האנשים החדשים ומסתגלת לסביבה הח...
