״אתה יכול להסביר לי מה לעזאזל עובר עלייך?״ אני תוקפת את ריף לאחר שאני נכנסת לחדרו וסוגרת את הדלת.
ריף שוכב על מיטתו כשהטלפון בידו, לגמרי מתעלם ממני. בכל פעם שאני מזכירה את זה שאני טסה בסוף השנה בחזרה לספרד הוא משתגע ועושה פרצוף. אמנם מאיה נתנה לי תשובה די הגיונית למה הוא מתנהג ככה, אך לא יצא לי לדבר איתו על זה וזה משהו שצריך לדבר עליו.
״מה עובר עליי? לא עובר עליי כלום ברוך השם.״ עונה לי ריף בציניות, גורם לי לגלגל את עיניי בעצבים. אי אפשר לדבר איתו ברצינות אף פעם.
התיישבתי על המיטה כשאני מסתכלת עליו בשקט, אך הוא עסוק עוד בטלפון- לא מביט בי כלל. אני רוצה לצעוק עליו ולנסות להוציא ממנו מה הבעיות שלו, אבל ידעתי שבכעס וצרחות אני בחיים לא אצליח אז החלטתי ללכת על הדרך הרגועה יותר- זאת שפחות תכניס אותי לכעס ותסכול ממנו.
אני לא יודעת למה נתתי לו להשפיע עליי ככה או למה התעניינתי כל כך לדעת למה הוא מתעצבן שאני עוזבת אבל אני מבלה עם הבן אדם יותר מדי זמן בזמן האחרון שאני רוצה לדעת מה קורה איתו למען השם. כמובן שהוא לא מעניינן אותי באיזושהי דרך, אני לא מתאהבת בו או משהו. הוא האחרון שאני אי פעם אחשוב עליו בדרך כזאת. אחרי הנשיקה שלי ושלו יצא לי לחשוב עליו כמה פעמים, אך ברגע שראיתי את אחת הבנות נמרחות עליו בבית ספר או איך הוא מכניס כל בת שניה למיטה שלו- מיד המחשבה הזאת נעלמה.
״זאת כבר פעם שניה שאתה מתעצבן שאני מדברת על זה שאני טסה בסוף שנה. בבקשה ממך, תסביר לי למה אתה ככה מתעצבן.״ ביקשתי ממנו ברוגע למרות שמבפנים הייתי רותחת בטירוף!
״מיה, אני לא מתעצבן.״ ענה ריף בטון רגוע גם, סוגר את הטלפון שלו ומרים את מבטו אליי לשם שינוי, ״אפשר בבקשה שנתחיל את העבודה, יש לנו יותר מדי דברים לעשות.״ הוסיף באנחה, קם מן המיטה שלו ומתיישב על הכיסא.
לא עניתי לדבריו. קמתי מן המיטה והתיישבתי גם על הכיסא הנוסף שהיה ליד ריף, לוקחת לי דף ועט וחושבת על העבודה הנוספת שסול נתן לנו לעשות. אני צריכה לכתוב על חייו של ריף, אם הייתי יודעת עליו משהו מעניין הייתי כותבת, אבל כל מה שאני יכולה לכתוב זה שהוא בן זונה, אחד כזה שמשחק בבנות ולא יודע מה זה לשמור את החבילה שלו לעצמו. נשמע מעניין.
״טוב, אני לא כל כך יודעת עלייך משהו שהוא מעניין אז פשוט תתחיל לכתוב דברים שקשורים אליי ואני אכתוב עלייך וכשתסיים תגיד לי וניתן אחד לשניה הערות לשינוי.״ קבעתי את מהלך העשר דקות הקרובות.
ריף הנהן והחל לכתוב, ולפי איך שרעש העט דופק בשולחן ניתן להבין שיש לו המון מה לכתוב על הדף. לא ידעתי כלום עליו אבל למזלי אפשר גם להמציא דברים. התחלתי לכתוב גם אני, המצאתי סיפור די מעניין על ריף ועל חייו וזה הצחיק אותי שמה שכתבתי בחיים לא יקרה במציאות אבל תמיד כיף לדמיין דברים. אנחנו לא מדברים אחד עם השניה במהלך הכתיבה, ריף שקוע בדף שלו וכך גם אני. רציתי לקחת את הדף ולהפיק ממנו הצגה ענקית מרוב שזה כל כך עניין אותי.
YOU ARE READING
לפני שפגשתי אותך
Romansaכשמיה נחתה בארץ בפעם השניה בחיה, אחרי המון זמן שלא הייתה בישראל, היא מיד רצתה לקחת את הטיסה בחזרה. היא לא רצתה להישאר דקה אחת בארץ אחרי שתסיים את השנה ושימלאו לה שמונה עשרה. אך ברגע שמיה מגיעה לבית ספר החדש, מכירה את האנשים החדשים ומסתגלת לסביבה הח...
