לפני שפגשתי אותך

פרק 43

יום חמישי הגיע. ריף אמור לבוא אליי בעוד כמה רגעים. כל השבוע דיברנו כשהיה מותר לו, הוא סיפר לי איך עובר עליו שם ונשמע שדי כיף לו. הוא הכיר אנשים חדשים, התחבר די טוב לכולם ואין יותר שמחים ממנו על זה שהוא הגיע למקום שהוא רוצה.

דלת חדרי נפתחת במהירות, חושפת את ריף השזוף ביותר עם המדים עליו, ״פאק לא יכולתי לחכות אפילו, ישר באתי לפה.״ הוא אומר ומתקדם אליי. אני קמה במהירות מן המיטה שלי וקופצת עליו בחיבוק חם וחונק, ״התגעגעתי אלייך אהבה שלי.״

הדמעות עולות לעיניי, ״אוף אני שמחה שאתה פה אחרי השבוע המעצבן הזה.״ אני אומרת, מתנתקת מהחיבוק שלו ותופסת בפניו, מנשקת את השפתיים שלא נישקתי שבוע קשה ביותר.

״אני חייב להכנס להתקלח״ הוא אומר, מתנתק ממני, ״התיק באוטו לא עברתי אפילו בבית.״ מוסיף. הוא ישר בא לכאן כדי לראות אותי והוא עוד לא עבר בבית, אין מילים לתאר כמה אני אוהבת אותו.

״יש מים חמים, תכנס.״ אני אומרת לו, מסתכלת אל עבר חדר המקלחת שלי. ״יש לי כאן בגדים שלך.״ הוספתי, מתקדמת לכיוון הארון בגדים שלי ומחפשת בין הערימות, מוצאת בגדים נקיים שהוא השאיר כאן לפני המון זמן.

״תודה, אני אעשה את זה זריז.״ הוא מתקדם ולוקח את הבגדים מידי, נותן לי נשיקה קטנה על המצח.

״תקח את הזמן.״ אני אומרת לו בחיוך. עבר עליו שבוע קשה, כל יום הוא סיפר לי בשעה שהיה לנו כמה הם עושים להם את המוות אבל שהוא נהנה מזה, כמה זה מחזק אותו ומכניס אותו לכושר שהוא לא היה בו הרבה זמן.

ריף נכנס למקלחת ואני בינתיים נשכבת על המיטה, מתעסקת בטלפון שלי. צלצול של הודעה מגיע מהשידה שלידי ואני מתלבטת אם לקחת את הטלפון של ריף ולהציץ ממי ההודעה. אני יודעת שהוא לא אוהב אל זה אבל הוא הסתכל לי בטלפון מלא פעמים, אז אני יכולה גם.

הרמתי את הטלפון מהשידה, השם ׳ספיר צבא׳ מתנוסס על המסך ואני מרימה את גבותיי בשאלה כלא מבינה. אני לוחצת על ההודעה ומקפידה את הקוד האישי של ריף שפותח את הטלפון ומציג את ההודעה למולי.

׳חבל שיצאת השישי, נדבר ביום ראשון כשתחזור.׳ 

מה?

אני עולה את כל ההודעות הקודמות, שמה לב שהיא כתבה לו כמה פעמים שהיא מחוץ לחדר שלו. אני נתקפת עצבים. לחצתי על תמונת הפרופיל שלה, רואה אישה במדים עם חזה גדול מדי. הוא בוגד בי?

הדמעות עולות לעיניי במהירות, אני לא יודעת אם אני יותר עצבנית או פגועה. הוא נפגש שם עם מישהי, הוא מדבר עם עוד מישהי. אני מקווה שיש לו הסבר הגיוני לזה כי אני כל כך כועסת.