ריף ואני העברנו את כל הלילה של אתמול בלסיים את הדיאלוג שאנחנו אמורים להציג היום. היו לנו כמה הפסקות ארוכות בהן אכלנו, התעסקנו בטלפון או סתם חיפשנו על מה לריב, בגללו.
כשעשינו חזרות על הדיאלוג מצאתי בריף קצת צדדים שונים. הוא מסתורי, סגור ולא רוצה שידעו עליו כל כך הרבה דברים ואפשר להגיד שידעתי את זה כבר ממבט ראשני, אבל אתמול יכולתי לראות את זה בבירור. הוא לא היה מתנהג כמו שהוא מתנהג אם הוא לא היה נפגע ככה. הייתי סקרנית לגביו בטירוף אבל שנאתי אותו יותר מדי בשביל להתעניין.
״ריף ומיה, אתם הבאים בתור.״ אומר לנו סול בזמן שהזוג שלפנינו עולה לבמה הקטנה שבקידמת הכיתה.
לא כל כך הקשבתי להם, אפשר להגיד שהייתי די בלחץ מהצגת הדיאלוג שלנו מול כולם. אני מקווה שריף לא יעשה לי קטע מסריח ויחליט לשנות את הדיאלוג ואת הטקסטים, כי זה משהו שעבדנו עליו יותר מדי אתמול בזמן שיכולתי לישון או לעשות דברים אחרים יותר מעניינים.
לאחר כחמש דקות אני נבהלת כשאני מרגישה יד נוגעת בכתפי, גורמת לי לקפוץ ולהביט לצד, לראות את ידו של ריף. ״קדימה, תורנו.״ הוא רומז לי לקום באדישות מוציא אותי מהמחשבות של עצמי.
קמתי מהכיסא שלי, נאנחת בזמן שאני מתקדמת אחרי ריף לכיוון הבמה. סרקתי מעט את הכיתה, רואה את כל התלמידים מסתכלים עלינו. רוב הבנות יושבות בשילוב ידיים ומתסכלות עליי בפרצוף רצחני, מקנאות שאני זאת שנבחרה לעשות את העבודה עם ריף.
לפני שאני מתחילה לקרוא מראשי את המשפטים שחזרנו עליהם אתמול, אני נזכרת במילותיו של ריף שאמר לי שגם אם אני לא זוכרת משהו, אני יכולה להגיד משהו אחר והוא פשוט יזרום איתי. זה עודד אותי מעט, במיוחד שהוא נתן לי מבט קטן שהכל בסדר ושאני לא צריכה להכנס ללחץ.
תתאפסי על עצמך מיה, זה כולה הכיתה. תכנסי לדמות, ילך לך טוב ותוך חמש דקות את תסיימי עם כל זה ולא תשמעי מריף ומהעבודות האלה לתקופה הקרובה.
״אני רוצה שנסיים את זה.״ ריף מתחיל לדבר, אני תחילה לא מבינה למה הוא זה שדיבר כי אני הייתי צריכה להתחיל קודם, אך מהר מאוד אני קולטת שהוא עשה את זה כדי להוריד מהלחץ שלי.
״להיפרד? למה אתה רוצה לסיים את זה?״ שאלתי אותו, מתקדמת לכיוונו בצעדים קטנים. הוא הבן אדם היחידי שאני כרגע מסתכלת עליו. אני לא פוזלת לצד ומסתכלת על פרצופי הילדים שנמצאים בכיתה או מקשיבה לדיבורים שלהם, אלא מסתכלת אך ורק על ריף. כאילו ששנינו היחידים שנמצאים בחדר הזה.
ריף נאנח, מושך בשיערו. ״אני פשוט לא מסוגל! אני לא יכול להיות איתך. זה כואב לי את לא מבינה?״ צועק ונשען על גבו כנגד הקיר.
YOU ARE READING
לפני שפגשתי אותך
Romanceכשמיה נחתה בארץ בפעם השניה בחיה, אחרי המון זמן שלא הייתה בישראל, היא מיד רצתה לקחת את הטיסה בחזרה. היא לא רצתה להישאר דקה אחת בארץ אחרי שתסיים את השנה ושימלאו לה שמונה עשרה. אך ברגע שמיה מגיעה לבית ספר החדש, מכירה את האנשים החדשים ומסתגלת לסביבה הח...
