לפני שפגשתי אותך

פרק 48

׳תבואי מהר לבית החולים, ריף קיבל התקף׳ זאת ההודעה שקיבלתי רגע לפני שעליתי לישון. השעה שתיים בלילה ואני נוהגת כמו מטורפת לכיוון בית החולים. זאת הפעם הראשונה מאז כמעט חודש שהחלטתי לישון בבית עד שקיבלתי את ההודעה הזאת.

אני חונה במהירות ומאבטחת את האוטו לפני שאני יוצאת ונועלת אותו, רצה לכיוון כניסת בית החולים ועושה את אותה דרך שעשיתי במשך כל יום ויום.

שרה יושבת ובוכה בזמן שאמא שלי איתה, מחבקת אותה. ״מה קרה? בבקשה תגידו לי מה קרה.״ אני מתחילה להילחץ מתגובתה של שרה. בבקשה שהוא לא ימות.

אמא שלי קמה ומתקדמת אליי, מחבקת אותי. ״בזמן ששרה הראתה לו תמונות שלו עם כולם וניסתה להזכיר לו משהו, הוא התחיל לפרפר. הכניסו אותו לניתוח כדי לראות מה קורה, ואחד המנתחים יצא מלפני חמש דקות כדי להגיד לנו שהם עושים הכל כדי להציל אותו. הוא הסביר לנו שהלב של ריף אובחן כטוב מאוד יחסית לבן אדם שעבר תאונה אך הם לא היו במעקב מתמשך וכנראה שהתחילו סיבוכים בזמן שהוא החלים.״ מסבירה לי.

לא ידעתי מה להגיד, לא יצאה לי מילה מהפה מרוב שהייתי בהלם. ישבתי על הכיסא, וקברתי את ראשי בתוך ידיי. מה אני עושה, מה אני עושה. אסור לו למות. אסור לריף למות.

קמתי והתחלתי להתקדם רחוק מכולם. הרמתי את הטלפון שלי ונכנסתי לשיחות שלי, מתקשרת אל אהרון,

״הכל בסדר שאת מתקשרת אליי בשעה כזאת?״ קולו הצרוד והעייף בוקע מבעד לטלפון.

נאנחתי, ״יש לו בעיה בלב. שנינו יודעים איך הוא יצא מזה.״ התחלתי לבכות, יכולתי לשמוע את אהרון זז במיטתו במהירות וקם כדי לשטוף פנים. ״אני רוצה לברוח מפה אהרון. אני רוצה לטוס הביתה.״ התייפחתי בטלפון.

הייתה שתיקה לכמה רגעים, ״מתי את רוצה לטוס?״ הוא שואל אותי.

״תזמין כרטיסי טיסה ליום הכי קרוב השבוע, אני כבר אדבר עם אמא.״ אני אומרת לו.

״בסדר, אני אבדוק את העניין ואתחיל לארגן מזוודות.״ אומר לי בקול ישנוני, מנתק את הטלפון.

החזקתי את הטלפון בידי לכמה דקות לפני שקמתי והתחלתי להתקדם לכיוון אמי, שמיד קמה לכיווני. ״מה קרה? עם מי דיברת בטלפון?״ שאלה אותי בדאגה.

נאנחתי, לא יכולה למצוא את המילים הנכונות להודיע לה את זה. ״עם אהרון.״ אמרתי, ״אנחנו חוזרים לספרד.״

אמא שלי התרחקה ממני מעט כששמעה את מה שאמרתי, ״לחזור לספרד? ל-למה?״ היא שואלת כלא מבינה.