״לא בטוח שיהיה לי את הטלפון כל השבוע.״ אומר ריף פתאום. אני מזיזה את ראשי אליו מהטלוויזיה כלא מבינה, ״לוקחים אותנו לשטח, יש איזה לילה לבן.״ מוסיף.
לא ידעתי כל כך מה להגיד לגבי העניין הזה, אז פשוט שתקתי והנחתי עליו את הראש, מחזירה את מבטי לטלוויזיה. אני יודעת שאם אני אמשיך להתבכיין ולהתעצבן על כל דבר שקשור לצבא אני בסוף אצור ריבים, אני צריכה להראות לריף שאני שמחה בשבילו שהוא הגיע לאן שהוא חלם גם אם זה לפעמים לא נראה לי טוב.
״אתה רוצה לעשות היום משהו?״ אני שואלת אותו, לוקחת את השלט ועוצרת את הסרט שאנחנו צופים בו. ״חשבתי ללכת למסעדה אולי.״ מוסיפה.
ריף מעביר את ידו בשיערי, חיוך קטן עולה על שפתיו. ״כן, זה יכול להיות נחמד.״ אומר ומעלה גם על שפתיי חיוך קטן.
•••••••
ריף ואני נכנסים אל תוך המסעדה שנראית מעולה. בחרתי אותה ברגע האחרון וישר התקשרתי להזמין לנו מקומות. מחר ריף חוזר לבסיס והוא לא בטוח אם יהיה לו את הטלפון עליו, אני מקווה שיחליטו להביא להם אותו, אני לא רוצה להעביר את השבוע הזה בלי לדבר איתו.
״המקום הזה נראה טוב.״ הוא אומר בחיוך ואני מהנהנת. אנשים לא מדברים חזק, שומעים רק רעשים של צלחות ולחשושים של מלצרים עם האנשים, זה בעינינו הכי טוב. החלטתי ללבוש שמלה די צמודה בצבע אדום וריף לובש חולצה מכופתרת לבנה וג׳ינס שחור.
כשהזמנתי את המקומות למסעדה לא חשבתי שהיא נראית ככה אבל היינו די בהלם כשנכנסנו לכאן, מזל שהחלטנו להתלבש כל כך יפה ולא פשוט מדי.
ריף ואני מרימים את העיניים למלצר שמניח את התפריטים מולנו, ״ערב טוב, אני אהיה המלצר שלכם להערב, אני שון.״ הוא מודיע, מעביר את עיניו בין ריף לביני, מסתכל עליי קצת יותר ממה שהוא אמור.
״אולי במקום להסתכל על חברה שלי, תעשה טובה ותביא בקבוק יין אדום.״ ריף תוקף את המלצר שמיד מעביר את מבטו אליו ממני. הוא נהפך להיות אדום מאמירתו של ריף, ״תודה.״ מוסיף ריף ברגע שהוא מבין שקיבל את תשומת ליבו של המלצר.
לא אמרתי כלום, לא היה לי כל כך מה להגיד כי אני יודעת שריף צדק. המלצר באמת הסתכל עליי בצורה לא נאותה והעביר את העיניים שלו לכל אורך המחשוף שלי, זה קצת לא היה נעים אבל בסדר, אני יודעת שהוא לא יעז להסתכל אחרי שראה את המבט העצבני של ריף.
״הכל טוב בייב?״ אני שואלת אותו ברגע שאני רואה שמשהו מפריע לו. הוא מהנהן, זז בכסא שלו באי נוחות. ״מה קרה? אני רואה שאתה לא רגוע.״
YOU ARE READING
לפני שפגשתי אותך
Romanceכשמיה נחתה בארץ בפעם השניה בחיה, אחרי המון זמן שלא הייתה בישראל, היא מיד רצתה לקחת את הטיסה בחזרה. היא לא רצתה להישאר דקה אחת בארץ אחרי שתסיים את השנה ושימלאו לה שמונה עשרה. אך ברגע שמיה מגיעה לבית ספר החדש, מכירה את האנשים החדשים ומסתגלת לסביבה הח...
