כל השיעור התעסקנו במבנה העבודה שנצטרך להגיש. המורה הסביר שהעבודה מורכבת משלושה חלקים. חלק ראשון זה הדיאלוג שאנחנו צריכים להגיש בעוד שבועיים, החלק השני זה כתיבת סיפור קצר משני צדדים, אחד משל ריף ואחד משלי והחלק השלישי זה הצגת הסיפור מול כל הכיתה. מכל הדבר הזה יכולתי להבין שאני אצטרך לראות את הפרצוף של ריף הרבה.
תבוא אליי היום ונסיים את העבודה מהר.״ אמרתי לריף בזמן שאני קמה מהשולחן ומכניסה את הציוד אל תוך התיק. לא היה לי חשק לעבודה הזאת בכלל, במיוחד שזה לעשות אותה איתו.
ריף קם, מגחך. ״לא. אני אסמס לך את הכתובת שלי ותבואי אליי היום אחרי בית ספר.״ אמר וקם מהשולחן, ״אני לא מצליח ללמוד אם זה לא אצלי בבית.״ הוסיף, לא נותן לי זמן להגיב וכבר הוא יוצא מהכיתה.
ידעתי שזה שקרים. הרי ממתי ריף לומד? לא ראיתי אותו פותח ספר או מחברת בשיעורים פעם אחת, ואני מאמינה שהמצב שלו בשיעורים מתבטא גם במבחנים.
לא היה לי את הכוח להתווכח איתו, שמחתי מהעובדה שאנחנו ניפגש היום ונסיים את העבודה הזאת במהירות, למרות שאני מאמינה שאני זאת שאעשה אותה לבד בזמן שהוא ישב בצד ויצחק. אני נשבעת שלא יכולתי להביט בו אחרי שהוא אמר לבנים להתרחק ממני. הוא נתפס עליי בצורה מעצבנת, ועוד יותר הגעיל אותי שבנות נופלות למשחקים שלו ולא יוצאות חכמות כמו שאני יוצאת.
יצאתי מהכיתה והתקדמתי לכיוון הקפיטריה. הפסקת האוכל סוף סוף הגיעה וקצת ביאס אותי שאין למאיה ולי שיעור היום יחד. אני בטוחה שהיא תצחק עליי אם היא תשמע שאני וריף עושים עבודה ביחד היום.
קלטתי את מאיה בדיוק מתיישבת עם הבנים סביב השולחן והתקדמתי אליהם במהירות. ההפסקה של השעה עשר הרגישה כאילו היא ההפסקה הכי קצרה בעולם, למרות שהיא עשרים דקות.
״הולה צ׳יקוס.״ אמרתי להם בזמן שאני מתיישבת בשולחן. הם צחקקו מהמבטא הספרדי שיצא לי כשאמרתי להם ׳היי חברים.׳
״הרבה זמן לא שמענו מהדרמות שלך ועבר פחות מחודש מאז תחילת הלימודים. אני חושב שהגיע הזמן שתשתפי אותנו, תתחילי ממה שהיה אצל תומר בבית.״ ליאם פונה אליי ואומר. גורם לי להיחנק מהרוק של עצמי ברגע שהוא אומר את שמו של תומר. הבטתי אל עבר היד שלי ושמתי לב רק עכשיו שהיא נקיה מחבלות וחזרה לעצמה.
לקחתי לגימה מהמים שלי. ״הוא נגע לי בישבן, נתתי לו בוקס וזהו, אין ממש מה להרחיב מכאן חוץ מזה שזה הגיע לו.״ הסברתי לליאם. ״אבל לא בא לי לדבר על זה. היום אני נפגשת עם ריף לעשות עבודה.״ שיתפתי אותם בחדשות הנוראיות.
מאיה עוד רגע פלטה את האוכל שלה מהפה. היא לא הפסיקה לצחוק. בדקות האחרונות הצחוק המתגלגל שלה זה הדבר היחידי שנשמע בשולחן, ״את רצינית?״ שאלה, לרגע לא מאמינה אפילו.
YOU ARE READING
לפני שפגשתי אותך
Romanceכשמיה נחתה בארץ בפעם השניה בחיה, אחרי המון זמן שלא הייתה בישראל, היא מיד רצתה לקחת את הטיסה בחזרה. היא לא רצתה להישאר דקה אחת בארץ אחרי שתסיים את השנה ושימלאו לה שמונה עשרה. אך ברגע שמיה מגיעה לבית ספר החדש, מכירה את האנשים החדשים ומסתגלת לסביבה הח...
