לפני שפגשתי אותך

פרק 42

ריף-

אני לא יודע איך להתייחס ליום הזה. עדיין לא קיבלתי את הטלפון שלי ואני משתגע כאן. השעה שמונה וחצי בערב, אנחנו אמורים לקבל את הטלפון בעוד כעשר דקות והזמן הזה מרגיש כמו נצח. כל היום היינו עסוקים בבדיקות, בשאלות, בחפירות ובכל כך הרבה דברים שגורמים לי להשתגע. לא חשבתי שהיום הראשון בצבא יהיה כזה מסריח אבל מסתבר שהוא כן.

יש לנו שעה לעשות הכל. להתקלח, לדבר בטלפון ולהתארגן לשינה. אני יודע שאני לא אספיק לעשות את שלושתם ביחד אז אני פשוט אוותר על המקלחת היום ואני אעשה את זה מוקדם בבוקר, אני מעדיף לנצל את כל הזמן הזה בלדבר עם מיה, אני חייב את זה. אני מרגיש כאילו משהו בי חסר, אני חייב אותה כאן איתי ואני לא יודע איך אני אתמודד עם זה. כל היום הייתי במחשבות על מה היא עושה, עם מי היא, אם גם היא חושבת עליי וזה הורג אותי שאין לי את האפשרות לדבר איתה. אני מתגעגע לפרצוף שלה, למגע שלה, לצחוק שלה ואני ראיתי אותה היום בבוקר!

״אני מניח את הקופסא עם הטלפונים שלכם כאן, יש לכם שעה אחת לעשות הכל. כמה דקות לפני שנגמר הזמן אני אבוא לקחת את הקופסא בחזרה. כדאי לכולם שהטלפונים שלהם יהיו כאן.״ המקפד אומר כשהוא מניח את הקופסא הכבדה על הרצפה ויוצא מן החדר. כל הטירונים כמוני, רצים אל הקופסא ולוקחים את הטלפון שלהם משם.

אני נמצא בחדר עם אנשים די נחמדים. התחברתי כאן יחסית לכולם, הם מצחיקים ודי דומים לי אפשר להגיד. ״אני לא רוצה לראות אותך מצלם את הזין שלך פה שמעת?״ אני צועק לעמית גולדמן בחיוך, הוא בין הבודדים שבאמת התחברתי אליהם. הרוב צוחקים ממה שאמרתי לו ויש כאלה שפשוט מתעסקים בעניינים שלהם.

״לך תזדיין מילר.״ הוא צוחק ועולה למיטה שלו כשהטלפון בידו.

החדר מתחיל להיות רועש, יש כמה שיוצאים לבחוץ להתקשר ולדבר בטלפון ויש כמה שמדברים בחדר. אני מרים את הטלפון שלי ומדליק אותו, מלא הודעות קופצות, הרוב מאמא שלי שדואגת שלא הייתי זמין כל היום והשאר ממיה. אני מחייג אליה במהירות, מקלל את העולם אם היא הלכה לישון מוקדם היום, אך אני טועה כי לאחר כמה צלצולים היא עונה.

״בייבי,״ קולה בוקע מהטלפון, היא נשמעת נואשת, ״כל כך חיכיתי לשיחה הזאת.״ היא מוסיפה, נאנחת. אני יכול לשמוע את הייאוש על קולה, הייתי צריך לדעת שהיא מחכה לשיחה הזאת ממני.

אני נאנח, ״את לא מבינה בכלל כמה אני מתגעגע אלייך.״ אני אומר לה, ״איפה את?״ שואל. אני מקווה שהיא בבית, אני לא רוצה להתחיל להכנס לסרטים איפה היא ומי לידה, אני מכיר כל בן אדם בתל אביב ואין לי בעיה להפוך עולמות כדי להרוג את מי שיתקרב אליה בצורה שלא תראה נכונה לי לעין.