טיסה למדריד היא ארבע וחצי שעות. אני מקווה שזה יהיה קצר ויעבור מהר. אני רוצה להגיע הביתה כבר למרות שיקח בערך שבוע עד שנוכל להיכנס לבית שלנו שוב כי אין לנו בינתיים שום פריט חוץ מהמטבח. ברגע שהמכולה עם כל הדברים שלנו תבוא אנחנו נוכל לחזור הביתה, כרגע אנחנו נישן במלון הקרוב.
"אז, למה בעצם רצית לחזור לבית שלך?" מאיה שואלת בזמן שהיא חוגרת את חגורת הטיסה, מסתכלת עליי וחוזרת להתעסק עם החגורה.
הסתכלתי עליה, אני יודעת שמגיע לה לדעת את זה במיוחד שהיא החברה הכי טובה שלי והיא הולכת לבלות איתי כל יום במשך התקופה הזאת, לפחות ככה אני בטוחה. "אני בהריון." אני אומרת. מאיה עוצרת מלסדר את החגורה ומיד מרימה את מבטה אליי, "תכננתי לספר את זה לריף כשהוא היה בדרך לבסיס, אני גיליתי את זה חצי שעה לפני וכשהתקשרתי הוא בדיוק עשה את התאונה. הוא לא יודע את זה ואני לא הייתי מסוגלת לספר לו כשהוא אפילו לא זוכר מי אני." הסברתי לה לפני שהיא אפילו פתחה את הפה.
"אני בהלם." זה הדבר הראשון שיוצא, " אני לא יודעת מה להגיד. מצד אחד אני כל כך שמחה שאת בהריון אבל מצד שני כואב לי עלייך ברמות. אני יודעת שקשה לך בגלל המצב שריף נמצא בו ואני מבינה אותך כל כך למה את מחליטה לברוח, בגלל זה אני מבטיחה לך שלא משנה מה אני אהיה כאן בשבילך ואני אעזור לך עם הכל." אומרת לי מאיה, תופסת את ידי ולוחצת עליה קצת. היא מעלה חיוך קטן על שפתיה כנחמה.
ידעתי שהיא לא יודעת איך להגיב לזה. אני וריף לא היינו זהירים מספיק כדי לשים לב שהקונדום נקרע וזה מה שקרה. אני שמחה שיצא לי בעתיד להביא ממנו ילד אך לא מספיק בגלל המחשבה שהוא לא יהיה כאן כדי לראות את זה.
"אסור לך לספר את זה לאף אחד. רק את ואהרון יודעים, אפילו ההורים שלי לא." הזהרתי אותה.
"אז מה את מתכננת להגיד להם בעוד תשעה חודשים שהם ישמעו קולות בכי של תינוק דרך הטלפון?" שואלת אותי מאיה.
"חשבתי על הכל כבר. אני מתכננת בעוד כמה שבועות להגיד להם שאני יוצאת עם איזה מישהו ונכנסתי להריון והוא לא רוצה להיות בתמונה אז הוא ברח. לא חסר כל כך תירוצים." אני מסבירה. אני לא יודעת אם ההורים שלי יקנו את התירוץ העלוב הזה, אבל זה עדיף מלספר להם על זה שריף האבא. אני לא יודעת איך אני אספר לילד שלי שאבא שלו בתרדמת, אני לא יודעת ולא אדע.
מאיה מהנהנת, "אני מקווה שהם יאמינו לזה." אומרת לי, "עוד יומיים יש לך יום הולדת, מה את רוצה לעשות?" היא שואלת אותי. אני רואה שהיא מנסה לעודד אותי ולגרום לי לשכוח מריף, אבל זה לא אפשרי ולא יהיה אפשרי אף פעם. הוא הדבר היחידי שעובר לי בראש ואני לא בטוחה שהוא יעלם משם.
YOU ARE READING
לפני שפגשתי אותך
Romansaכשמיה נחתה בארץ בפעם השניה בחיה, אחרי המון זמן שלא הייתה בישראל, היא מיד רצתה לקחת את הטיסה בחזרה. היא לא רצתה להישאר דקה אחת בארץ אחרי שתסיים את השנה ושימלאו לה שמונה עשרה. אך ברגע שמיה מגיעה לבית ספר החדש, מכירה את האנשים החדשים ומסתגלת לסביבה הח...
