"מה אתה עושה כאן?" שאלתי מופתעת,
"אני המנהל של החברה הזאת" אמר "אז אתה אח של.." באתי להמשיך אבל הוא עצר אותי "כן אני אח של ראיין" אמר ופתאום חלקים החלו להתחבר לי בראש, למה ראיין הזכיר לי מישהו, יש להם אותם עיניים. והאות P שהייתה על הבניין, הייתה השם משפחה שלהם, פרקר.
"אוו בחיים לא הייתי מנחשת את זה" אמרתי בפליאה, ועל פניו הייתה הבאה קרה.
"תישבי באלי לגמור עם זה מהר, אין לי את כל הזמן שבעולם" אמר בעצבנות בציווי כלפיי "טוב לי ככה" עניתי, ולסתו התהדקה בכעס. אם הוא מתנהג אליי ככה אני יחזיר לו באותו מטבע.
"תקשיבי קראתי עלייך הכל בקורות חיים שלך וניראה לי שאת דיי מתאימה לתפקיד אז התקבלת, ויהיה חבל אם לא תקשיבי לי כשאת עובדת" אמר לא מסתכל עליי, אלה מקליד משהו במחשב שלו מנסה לגמור את העניין איתי מהר.
"אתה יכול להיות יותר מגעיל מזה?" שאלתי בעצבנות והוא קם מהכיסא שלו מתקרב אליי "לא שאת היית יותר טובה" אמר לא מוריד את עיניו הירוקות מעיניי, ומתקרב עוד יותר.
"תקשיב, ממש אין לי כוח אליך, אני מצטערת אם פגעתי בך עד כדי כך, שאתה עד עכשיו עצבני עליי אוקיי" אמרתי ביזמן שהוא הצמיד אותי לשולחן כך שהיה בינינו מרחק של סנטימטרים ספורים.
"תצטרכי לעבוד יותר קשה כדי שאסלח לך" אמר עיניי בשניות עברו להביט בשפתיו המלאות, באמת שניסיתי שלא להסתכל, אבל זה היה גדול ממני, רק רציתי להרגיש אותם שוב על שפתיי, להרגיש שוב את כל הסערת רגשות שמתחוללת בי ששפתיו על שפתיי.
בלי לחשוב יותר מידיי פשוט התחתי את שפתיי על שפתיו, והוא לא התנגד, ונישק אותי גם.
כל הגוף שלי היה צמרמורת ממגעו של ידו האחת בלחי שלי והשניה במותן מצמידה אותי עוד יותר לגופו השרירי, הרגשתי שחלק שחסר מתמלא לי בגוף, זה הרגיש כל כך טוב, אבל ידעתי שזה לא טוב מה שאני עושה, מה שקורה כאן.
"עכשיו אתה סולח" שאלתי בהלם מעצמי שככה אני מתנהגת, המילים פשוט נפלטות לי לבד מהפה.
"מה את עושה לי?" לחש לי באוזן כשהחל לנשק אותי בצוואר ואני לקחתי את ראשי לאחור נותנת לו מקום בצווארי לנשיקותיו החמות, לפתע הוא עצר והלך לאחור "אני לא יכול לעשות את זה לאח שלי"
לא הבנתי על מה הוא מדבר "מה אתה לא יכול לו?" שאלתי "הוא...אני פשוט לא יכול" התחיל ופסק
"הוא מה?" שאלתי סקרנית,
"אני לא יכול לספר לך, הוא צריך לספר לך לבד עכשיו פשוט תלכי" אמר בקול קר, כאילו לא קרה בינינו דבר עכשיו, והשפיל את מבטו והוסיף "ממחר את מתחילה לעבוד בשעה 9:30 בבוקר, מחר אני כבר יסביר לך מה העבודה שלך"
לא היה לי מה להגיד, פשוט יצאתי ממשרדו בפרצוף נעלב, ולא מבין.
בדיוק הטלפון צלצל והוצאתי אותו מהתיק.
ראיתי שזו סופיה מתקשרת ועניתי לה "הלו אמילי רדי למטה אני מחכה לך" אמרה "אוקיי ביי" ירדתי מהר ממעלית שכל מה שאני חושבת עליו זה בריאן הגיע הזמן להודות בזה אני פשוט מאוהבת בו,
YOU ARE READING
את שייכת לי
Romance-סיפור גמור- "די תעזוב אותי" צעקתי וניסיתי להוציא את ידי מאחיזתו ללא הצלחה "לאן את רוצה ללכת?" שאל "רחוק מימך" אמרתי והתחילו ליזלוג לי דמעות מהכאב שהרגשתי בידי מאחיזתו "את בחיים לא תצליחי להיות רחוקה ממני כי את שייכת לי" ענה ועזב את החדר בטריקת דלת...
