את שייכת לי

☆פרק 39☆

עוד לילה עבר בו ישנתי לבד.אם אפשר להגיד שישנתי ביכלל כי רוב הלילה פשוט לא הצלחתי להירדם ממחשבות על כל מה שקרה ישנתי בקושי שלוש שעות.
ניכנסתי לאמבטיה החמה עוצמת את עיניי מעייפות ופשוט מסכימה לעצמי לישכוח הכל בלי ששמתי לב נירדמתי.
"אמילי תיפתחי" שמעתי צעקות ותפיקות חזקות בדלת "אמילי אני נישבע לך אם את לא פותחת אני ישבור את הדלת" שוב נישמע צעקה.
עיניי ניפקחו ולרגע שכחתי מה קרה ואיפה אני אבל שהרגשתי את המים אז ניזכרתי שנירדמתי באמבטיה שיפשפתי את עיניי בעדינות ובידיוק באתי לקום אך רעש חזק של פתיחת דלת נישמע ובריאן ניגלה לעיניי בפתח הדלת שפניו ניראות עצבניות ואני מהמצב כולי ניהיתי אדומה מזל שהיה קצף באמבטיה שהסתיר את כל גופי "בריאן תיצא מפה" צעקתי עליו "מה את מפגרת?!? אני קורא לך שעות כבר חשבתי שקרה לך משהו" צעק בדאגה ויצא מהשירותים בעצבנות וטרק את הדלת ואני מהרתי לצאת.
היתנגבתי והיתלבשתי בבגדים שהבאתי איתי שזה חליפה שחורה של אדידס ורואה ששכתי להביא גרביים.
יצאתי יחפה ניכנסת לחדר ארונות ומיתפלאת שאני רואה שבריאן לא יצא מהחדר אלה מחליף בגדים כאן המשכתי בשלי בלי להגיד דבר והוא המשיך להייתפשט עד שנישאר אך ורק בבוקסר שחור.
אוווו. חשבתי לעצמי שראיתי את הקוביות שעל בטנו השרירת ולמראה הקעקוע שהיה על כל אורך ידו. הוא הרים את ראשו אליי וכששמתי לב שאני בוהה ושהוא שם לב אליי ישר הזזתי את ראשי וחיפשתי את הגרביים וכשמצאתי אותם לקחתי ושמתי ובאתי לצאת אבל קולו של בריאן עצר אותי "אני לא מבין מה הקטע שלך" אמר ואני עצרתי והיסתובבתי אליו עושה פרצוף לא מובן "את פשוט משחקת בי" אמר "אתמול היית עם טיילור ומי יודע עוד כמה פעמיים היית איתו בלי שידעתי היום את לא עונה לי כימעט חצי שעה ומדאיגה אותי כמו מטורף למרות שאני עדיין לא מבין למה אני דואג לך אחרי הכל והדבר היחיד שאת עושה אחרי זה זה ליצעוק עליי לצאת, וליפני כמה דקות את מיסתכלת עליי במבט כאילו את עומדת ליטרוף אותי,אז תקשיבי אני לא יודע מה את רוצה ומה את חושבת לעצמך שאת ככה משגעת אותי ומשחקת לי ברגשות אבל רק תדעי שזה כואב" אמר וראיתי את הכאב בעינייו "זה כל כך כואב לדעת שהבן אדם הכי חשוב לך לא זוכר אותך ולא מרגיש כמוך, שלא רוצה אותך בידיוק כמו שאתה רוצה אותו ואם כמה שאתה סבלני אליו הוא פשוט הולך למישהו אחר ותוקע לך סכין בגב ומיתייחס אלייך כמו חרה אחריי שהבאתה לו הכל" אמר בעצבנות "בריאן אני לא משחקת בך אני נישבעת לך שלא עשיתי כלום אם טיילור באמת" אמרתי מיתחננת שיאמין לי "אז למה הריח שלו היה עלייך?!?" שאל בתוקפנות "אנחנו סתם שיחקנו, אני זרקתי עליו כריות והוא היתעצבן אז הוא לקח את הבושם שלו והשפריץ עליי אני נישבעת לך שלא עשינו כלום" אמרתי מרגישה צורך רב שיאמין לי אחרי הכל אני כן מתחילה להרגיש לבריאן משהו אומנם זה לא רגשות כמו שהיו לי פעם שגם אותם אני לא זוכרת אבל אלה רגשות חדשים אם כמה שהיינו רחוקים ב3 חודשים האלה זה יצר בי מין געגוע אליו ועכשיו הדבר היחיד שאני רוצה זה שיאמין לי ולא יכעס עליי.
גם אחריי שהיתנשקנו פעמיים אני ממש רוצה לנשק אותו שוב. לא יודעת למה פשוט הגוף מבקש את זה.
"איך אני אמור להאמין לך?!?" שאל ואני עשיתי את הדבר הראשון שהגוף שלי הישתוקק אליו קירבתי ישר את ראשי לפניו והתחלתי לנשק את שפתיו האדמדמות והעבות ידיו ישר החליקו למותניי מקרבות איתי יותר לגופו וידיי פשוט היו סביב צברו מקרבות אותו יותר אליי "בריאן אני מתחילה להרגיש אלייך משהו והדבר היחיד שאני רוצה זה אותך לא את טיילור או אף אחד אחר" אמרתי שעצרתי את הנשיקה שלנו "אני...אני אוהב אותך" אמר קצת חושש ובא לנשק אותי שוב וחיוך עלה על פניי אך נעלם מהר שלפתע אלף תמונות עלו בראשי וראשי החל ליכאוב בחוזקה נפלתי על הריצפה שידיי מחזיקות את ראשי ועיניי עצומות מהכאב החזק "אחח" צעקתי "אמילי מה יש לך?!?" שאל בריאן מיתכופף אליי בדאגה "הראש...מיתפוץ לי" צעקתי בכאב והוא ישר הרים אותי על זרועותיו ומניח אותי על המיטה וישר רוחן לשידה שלי ומוציא מימנה את הטרופות שהרופא הביא לי ומושיט לי בזריזות כדור אחד אם כוס מים שרץ מהר להביא לי.
שתיתי מהר את הכדור והרגשתי את עיניי ניפקחות שוב כשהכאב החל לחלוף אט אט לפתע החל להיות סדר בראשי הרבה דמויות חדשות היו יותר מוכרות ומובנות לי הזזתי את עיניי לבריאן וליבי החל לידפוק בחוזקה שסרטים חלפו בראשי שלנו בכל מיני סיטואציות "היי איך את מרגישה?!?" שאל ועל פניי עלה רק חיוך וישר רחנתי לחבק אותו "ניזכרתי" אמרתי בהיתרגשות "בהכל?!?" שאל וקולו היה נישמע דיי לחוץ. זה לא מה שהוא רצה?!? "לא יודעת אבל הרגשות חזרו הרגעים שלנו" אמרתי נירגשת עוצמת את עיניי שאני עדיין מחבקת אותו ועוד תמונות עלו בראשי עם ראיין כאילו כל השנה חולפת שוב בראשי בהילוך מהיר הרגעים האחרונים החלו לעלות בראשי והסרט שעלה בראשי היה מזעזע ניזכרתי איך הגעתי לבית חולים. ניזכרתי בהכל במהירות העפתי את בריאן מימני והתרחקתי מימנו "אנחנו ביכלל ניפרדנו" אמרתי שדמעות עלו בעיניי שכל התמונות מתחברות בראשי והוא רק השפיל את מבטו "למה אמרת לי סתם שאתה חבר שלי אחריי שניפרדנו?!?" שאלתי צועקת "אני באמת מיצטער על הכל אמילי בבקשה" אמא מיתחנן "אני אוהב אותך אמילי באמת על כל מה שעשיתי אני מיצטער עליו אני יסביר לך הכל אני נישבע רק על תעזבי אותי, לא שוב" אמר מיתחנן "פשוט תשאיר אותי לבד" צעקתי "אמילי בבקשה תביא לי להסביר לך" אמר שוב "תלך אני לא רוצה לישמוע כלום עכשיו" אמרתי בוכה וכועסת והוא היסתכל עליי פעם האחרונה וייצא מהחדר ואני היתפרקתי עוד יותר שניזכרתי במעשה של ראיין.

מקווה מאוד שאהבתן ♡♡
על תישכחו להגיב ולהצביע♡♡