את שייכת לי

☆פרק 43☆

ישבתי במיטבח אוכלת את ארוחת הבוקר לבד שעוד כולם יושנים וכל האחוזה הענקית שקטה לגמריי.
לפתע נישמע רעש בפתח המיטבח הרמתי את ראשי מהצלחת וראיתי את רונית פנייה היו ניראות כועסות היא לא אמרה לי כלום וניכנסה למיטבח הלכה לכיוון המקרר פתחה אותו והוציאה חלב והחלה להכין לעצמה קפה "תקשיבי רציתי לדבר איתך" אמרה בקול קר והיסתובבה לאחר שסיימה להכין את הקפה "על מה?!?" שאלתי לא מבינה "על בריאן" אמרה ופרצופה נהפך לרציני יותר "מה איתו?!?" שאלתי "על תשחקי אותה תמימה אני יודעת מה קרה אתמול ביניכם" אמרה מרימה קצת את קולה "ו.." אמרתי לא מבינה לאן היא חוטרת "תקשיבי אני יגיד לך את זה פעם אחת, כדאי לך מאוד להיתרחק מימנו ומהר כי אם שכחת יש לו ילד מימני" אמרה מדגישה את המילה האחרונה "בריאן שלי והוא יהיה איתי" אמרה "בקיצור אם לא תיתרחקי אז חבל עלייך כי איתי לא כדאי להיתעסק" אמרה באיום.
ופה כל עצביי עלו "מי את חושבת שאת?!? את ממש לא תגידי לי מה לעשות אני יהיה קרובה אליו כמה שבא לי" צעקתי עלייה ובידיוק קולו של בריאן נישמע ברקע "רונית את כאן?!?" שאל בטח חיפש אותה.
ברור למה ציפית שיחפש אותך?!? אמר תת המודע שלי.
ובמהירות היא שפכה על עצמה את הקפה שהיה בידה על עצמה ונפלה על הריצפה "אייהה מה את עושה חתיכת מפגרת" צעקה לפתע ובריאן ניכנס בריצה למיטבח "מה קורה פה?!?" שאל כשראה שרונית שרויה על הריצפה "בריאן אני לא יודעת מה קורה לה, היא שפכה עליי את כל הקפה ודחפה אותי" אמרה רונית שדמעות מזויפות על פנייה "מה לעזעל אמילי?!?" שאל בריאן כשעוזר לרונית לקום מהריצפה "מה?!? שקרנית את עשית את זה לעצמך" אמרתי בכעס "אמילי תפסיקי לשקר בסה"כ ניסיתי להיתחבר אלייך" אמרה ובריאן היסתכל עליי במבט עצבני "אמילי מה עובר עלייך?!?" שאל צועק עליי "אני לא עשיתי כלום" צעקתי בחזרה "אחח כואב לי" צעקה רונית שהחזיקה בידה" שקרניתתת.
"בואי אני ילווה אותך לחדר" אמר בריאן שולח לי מבט כועס ויוצא ביחד איתה מהמיטבח.
אני שונאת אותה כל כך.
עליתי בעצבנות לחדר נישכבת על המיטה ולאחר כמה דקות נישמע טריקת דלת.
הרמתי את ראשי וראיתי את בריאן "מה עובר עלייך?!?" שאל צועק עליי קמתי מהמיטה ונעמדתי מולו "אמרתי לך שלא עשיתי את זה" צעקתי עליו "תפסיקי לשקר פשוט תגידי שאת מקנא בה וזהו" אמר "מה?!? מה הקשר?!? אני לא עשיתי את זה ביכלל ואני ממש לא מקנא בה" אמרתי בכעס רב "אמילי תגידי את האמת את מחפשת צומת לב נכון כל מה שעשית עד עכשיו זה כדי שאני אתייחס אלייך" אמר ואני הישפלתי את ראשי "כן או לא?!?" שאל ואני הרמתי את ראשי "לא.. טוב כן אוקיי, אני כן מחפשת צומת לב, אתה אף פעם לא מיתייחס אליי אתה כל הזמן איתה ואם הילד שלך ואני כמו עז תמיד לבד אומנם זה נכון אבל אני לא עשיתי לה את מה שקרה עכשיו היא עשתה את זה לעצמה" צעקתי בוכה
"אמילי את לא מבינה שהכל קשור אלייך אם היית רוצה שניהיה ביחד הייתי איתך את יודעת שאני רוצה" צעק והמשיך "אבל את זאת מי שתמיד עוצרת והורסת הכל ביגלל שיש לך גם משהו עם ראיין אז אל תגידי לי עכשיו שאני לא מיתייחס אלייך יש לי סיבה מוצדקת אם אני יתייחס אלייך כל הזמן אני בסוף אפול בפח שלך שוב אני לא מוכן לזה שתשחקי ברגשות שלי" אמר גם הוא פגוע
"אהה ושלא תעזי לעשות את זה שוב לרונית היא רק רצתה להיתחבר אלייך תפסיקי להיות אלייה רעה" אמר
"למה אתה מגן עלייה?!? אני אומרת לך שאני לא נגעתי בה היא שפכה על עצמה את הקפה ועשתה את עצמה נופלת כדי שתחשוב שאני עשיתי לה את זה" אמרתי בוכה "ואפילו ליפני זה היא איימה עליי ואמרה לי לא להיתקרב אליך כי אחר כך יהיה לי עסק איתה" הוספתי "למה שהיא תישפוך על עצמה קפה?!?" שאל "כדי שתיכעס עליי" אמרתי ישירות "אתה יודע מה פשוט תלך מפה אין לי כח אלייך" אמרתי עצבנית "זה בידיוק מה שתיכננתי לעשות" אמר היסתובב ויצא מהחדר.
היתיישבתי על המיטה ולקחתי את הטלפון שלי.
אם סופיה אני מדברת עכשיו פחות זה ממש קשה לישמור על קשר שאפשר לדבר רק בטלפון.
לפחות יש לי את טיילור שלו אני מספרת הכל.
לפתע הודעה נישלחה אליי על צג הטלפון היה כתוב "ראיין" ניכנסתי להודעת הווצאפ והיה כתוב בה "אמילי בואי עכשיו לכניסה האחורית של האחוזה" לא הבנתי מה קרה אבל בכל זאת הקשבתי להוראות שלו והלכתי במהירות למיטבח פתחתי את הדלת יוצאת מימנה ורואה את ראיין עומד על יד העץ הגדול שעמד בחוץ "מה קרה?!? מה אתה עושה פה?!?" שאלתי בלחץ "אמילי אני יכול להוציא אותך מפה ליום אחד לפחות אני חייב שתביא לי הזדמנות בבקשה" אמר מיתחנן "מה ראיין,אין מצב" אמרתי באה להיסתובב וללכת "בבקשה אמילי על תילכי" אמר תופס בידיי ומסובב אותי בחזרה אליו. וליבי החל לידפוק מאחיזתו בידיי "אמילי תביא לי היזדמנות בבקשה" אמר וראיתי בעינייו עד כמה הוא מיתכוון ובלי לחשוב פשוט הינהנתי את ראשי אני פשוט לא יכולה לסרב לו. לא בצורה הזאת שבה הוא מיסתכל עליי עם עינייו הירוקות והיפות.
הוא תפס בידיי והתחלנו ללכת.
יצאנו דרך שער קטן שבה אף שומרים לא היו וניכנסו למכונית שלו והוא החל בנסיעה.
לאחר כחצי שעה הוא עצר ויצאנו מהמכונית שלו.
ממולי היה בית שניראה כמו וילה קטנה שהייתה ממש יפה ושהייתה ניראת חדשה "איפה אנחנו?!?" שאלתי לאחר השקט ששרר בינינו במשך כל הדרך "זה הבית שלי" אמר מצביעה על ביתו "אוו חשבתי יש לך בית כמו של בריאן" אמרתי מיתפאלת "לא אני לא אוהב את כל האחוזות והדברים האלה הבית הזה מספיק לי" אמר ולאחר מיכן החל להיתקרב לדלת ואני אחריו.
הוא פתח את הדלת וניכנסנו שנינו.
הבית היה מעוצב בעיצוב מודרני מאוד ממש היתחברתי לסגנון עיצוב המקום הזה מרגיש באמת כמו בית ולא כמו מוזיאון שככה אני מרגישה שאני אצל בריאן באחוזה.
"טוב בואי אני יעשה לך סיור בחדרים למעלה" אמר לאחר שסיירנו בכל הקומה הראשונה.

הוא הראה לי את כל החדרים וכרגע אנו נימצאים בחדר שלו "תקשיבי אני באמת רוצה שהכל יהיה בסדר בינינו" אמר מיתקרב אליי ומושיט את ידו לפניי "אמילי אני אוהב אותך" אמר מלטף את לחיי.
מילותיו הזכירו לי את מילותיו של בריאן.
רציתי להוזיז את ידו מפניי אך הוא במהרה החזיר אותה שוב "תפסיקי להיתנגד אני יודע שגם את מרגישה אליי משהו" אמר מיתקרב עוד יותר כך שכרגע יש בינינו מרחק של כמה סנטימטרים.
הוא קירב את ראשו לצווארי והחל לנשק אותו ואני הרמתי את ראשי מפנה לו מקום בצווארי עוצמת את עיניי ומיתאנגת על הרגשתו של שפתיו על עורי וחושבת על כמה הישתוקקתי למגע שלו אחריי כל הזמן שעבר הוא עלה עם נשיקותיו לפי והחל לנשק אותו בעדינות אט אט מחדיר את לשונו.
כל כך אהבתי את זה.את העדינות שלו.
אך לפתע הוא עצר והרחיק את ראשו "מה אתה עושה?!?" שאלתי מישתוקקת למגעו ואני מרוב שהיתגעגעתי אליו תפסתי בצווארו אם שתיי ידיי מצמידה אותו אליי שוב "אל תפסיק" אמרתי מנשקת את שפתיו והרגשתי את החיוך שעולה לו באמצע הנשיקה הוא תפס במותניי מצמיד אותי אליו ולאחר כמה שניות אנחנו כבר שכובים על המיטה שהוא מעליי הוא לאט הוריד את בגדיי ואני את בגדיו כך ששנינו נישארנו אך ורק בהלבשה תחתונה.
הרצון שלי החל ליגבור יותר ויותר להרגיש אותו כבר בתוחי ידו הורידה לי כתיפייה אחת של חזייה
וכך גם את השנייה ידו החלה להיכנס מיתחת לגבי מנסה לשחרר את סגירת החזייה ואני העלתי את גבי מעלה כדי שיהיו לו יותר קל ליפתוח. כל זה קורה שאנו לא מישתחררים מהנשיקה הלוהטת בינינו ידו הוציאה את חזייתי מעיפה אותה לצד השני של החדר שהיה חשוך מפניי שוילונות החדר היו סגורים.
הוא לאט לאט גם הוריד את תחתוניי וזרק גם אותם.
וידיי החלה לגעת לו בבוקסר מרמזת לו שיוריד אותו מגופו "את בטוחה?!?" שאל ואני הינהנתי אם ראשי.

מקווה שהפרק יצא לי טוב ואהבתם אותו♡♡
עכשיו הפרקים יעלו כל יומיים שלוש בערך ביגלל שחזרתי ללימודים ולא תמיד יש לי זמן ליכתוב.
על תישכחו להגיב ולהצביע אוהבת מלאא♡♡