"טוב, אתה מוכן להפסיק עם השטויות שלך, ולהתמקד בעבודה" אמרתי, מנסה להתחמק ממה שאמר, כאילו אין לזה ערך משמעותי עבורי.
התרחקתי ממנו בעצבנות ליפני שיקרה פה משהו ששנינו נתחרט עליו.
"אז אל תתלבשי ככה, זה דבר ראשון. דבר שני אני צריך שתכיני לי את הרשימה עם כל פגישות שלי לכל השבוע".
הוא החל ללכת לדלת שהייתה בתוך משרדו "המשרד שלך פה" הצביעה על אותה הדלת.
"יש לך במחשב את כל הפרטים על הפגישות, וגם לפעמיים יהיה לנו טיסות לחו"ל, אז תתכונני שבוע הבא אנחנו טסים לפריז, יש לי לסגור שם עסקה חשובה".
"מה, באמת?!?" שאלתי בהתרגשות "תירגעי זה כולה טיסה, מה בחיים לא טסת?" שאל במין פליאה מההתרגשות היתרה שלי.
"לא בחיים לא טסתי" אמרתי "מהה, את חייה כבר 22 שנים ובחיים לא טסת?, איך זה יכול להיות?" שאל מופתע .
"בחיים לא היה לנו מספיק כסף בשביל טיסות, אני לא עשירה כמוך" אמרתי בגלגול עיניים "אל תגלגלי לי עיניים ואל תדאגי את תיהיה בהרבה ארצות" אמר כהבטחה.
"טוב, אז אני נכנסת לעבוד" אמרתי ונכנסתי למשרד שאמר לי.
הוא ממש יפה בצבעים שחור ולבן, סגרתי את דלת המשרד.
הנחתי את תיקי על השולחן והתיישבתי בכיסא המשרד, פותחת את המחשב ורואה שיש שם תיקיה בשם "פגישות עסקים" נכנסתי אליה והתחלתי לסדר את הכל לפי שעות וזמנים.
וכך עברו להם שעתיים של עבודה.
הרגשתי שבטני מתחילה לקרקר מרעב, אז החלטתי לקחת הפסקה וללכת לשאול את בריאן איפה אפשר לאכול.
יצאתי מהמשרד "בריא.." באתי לקרוא, אך נעצרתי כאשר ראיתי את בריאן יושב על כיסאו שעליו יושבת מישהי עם חזייה ותחתונים והם מתנשקים יותר נכון בולעים אחד את השני.
שמלתה הייתה זרוקה על הרצפה, ושערה השחור היה מבולגן לחלוטין.
לא מעניין אותי מה, אני עכשיו הולכת לעצור את זה, מה הוא חושב שהוא מביא את הזונות שלו לפה,
אם כבר לא הייתי פה אני ממש לא מוכנה לסבול את זה בכל יום. "בריאן" צעקתי אך הוא לא התייחס, הם המשיכה להתנשק כאילו כלום.
אז החלטתי לצעוק עוד יותר חזק "בריאןןן" "מה את רוצה לעזאזל" צעק עצבני "שתעיף אותה מפה" אמרתי בהחלטיות.
"ומי את שתגידי לו להעיף אותי מפגרת?" שאלה האישה הזאת בקול צפצפני ומתלהב "שירה לכי" אמר בריאן לאישה הזאת, שמסתבר שקוראים לה שירה, כאשר הוא מהדק את לסתו שממעשיו בלטה יותר, מה שהקשה לי על התהליך של הכעס עליו.
"מה, למה?" שאלה באי הבנה "אמרתי שתלכי" צעק, והיא מהבהלה ישר לקחה את שמלתה מהרצפה והלבישה אותה במהירות על עצמה, ותוך שניות כבר לא הייתה במשרד כמו כלבה טובה שמקשיבה לבעלים שלה.
"מה את רוצה? את לא רואה שהייתי עסוק" אמר בעצבנות "תגיד לי מה אתה חושב לעצמך, אני קוראת לך ואתה אפילו לא שומע ואני גם לא מתכוונת לסבול את הזונות שלך כל יום" אמרתי במבט זעוף.
"את שוכחת שאני הבוס שלך ולא את הבוסית פה. אני יכול לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, ואיפה שאני רוצה, אם לא טוב לך הדלת כאן" אמר מדגיש כל מילה ומילה ומתקרב אליי.
" תאמין לי שאם זה היה בידיים שלי לא הייתי פה כבר ממזמן, אבל בגלל שאני צריכה את הכסף אני נשארת" אמרתי בכעס שהשתלט על כל גופי, ובדיוק שמעתי את הדלת נפתחת, ובריאן ישר לקח צעד הרחק ממני.
ראיין ניכנס "היי" אמר בקול רך שונה מקולות שאני ובריאן הוצאנו אחד על השני מקודם.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בקול נעים "סתם באתי לבקר" חייך והתקרב אליי, מנשק אותי בפה כמה שניות, ואז מתנתק מימני והולך להגיד שלום לבריאן.
"אז את רעבה?" שאל כשיצאנו מהמשרד "מאוד" אמרתי וצחקנו שנינו.
הגענו למסעדה חלבית והתיישבנו בשולחן, כל אחד הזמין מה שהוא רוצה. "אפשר לשאול אותך משהו?" שאל והיה ניראה כי מבטו חושש "כן בטח" אמרתי
"יש לך רגשות כלפי?" שאל והמשיך " גם את מרגישה כמו שאני מרגיש שאני איתך?" ואני שתקתי מחפשת את התשובה בראשי לעצמי.
YOU ARE READING
את שייכת לי
Romansa-סיפור גמור- "די תעזוב אותי" צעקתי וניסיתי להוציא את ידי מאחיזתו ללא הצלחה "לאן את רוצה ללכת?" שאל "רחוק מימך" אמרתי והתחילו ליזלוג לי דמעות מהכאב שהרגשתי בידי מאחיזתו "את בחיים לא תצליחי להיות רחוקה ממני כי את שייכת לי" ענה ועזב את החדר בטריקת דלת...
