את שייכת לי

☆פרק 33☆

קמתי בבוקר שדמעות יבשות היו על פניי.
כל הלילה בכיתי.
קמתי מהמיטה ניכנסת לשירותים שוטפת פנים ומצחצחת שיניים ,היסתכלתי על עצמי במראה והיזדעזתי ממראי עיניי היו עדיין אדומות ונפוחות שערי היה מבולגן הבטתי על ידי הימינית שזרוע היה נפוח ובצבע סגלגל ביגלל בריאן והרגשתי לא שלמה אם איך שאני ניראת ולרגע תהיתי איך ראיין ובריאן היו איתי אם יש אלפי בחורות שניראות יותר יפות מימני ויכולות לספק את הצרכים שלהם.
על בריאן אני מדברת בלשון עבר ביגלל שאני ממש לא רוצה להמשיך להיות איתו אם כמה שאני אוהבת אותו אני לא מרגישה שלמה אם זה שאני נימצאת איתו זאת הרגשה שונה זאת הרגשה של פחד דבר שלא אמור להיות בין זוג אני לא יכולה להיות אם מישהו שכל הזמן הרגשה של פחד תירדוף אותי זה לא החיים שאני רוצה לעצמי.
אם כמה שאמרתי לעצמי שאני לא אוותר עליו ואני רוצה להיות איתו אני פשוט מיתחרטת הוא מיתייחס אליי כאילו אני עוד בובה שלו ולרגע ניזכרתי שהוא גם קנה אותי מאבא שלי שאת זה לא הבנתי ביכלל,איך אפשר ליקנות מישהו כאילו הוא חפץ וזה דבר שאישר את ההחלטה שלי להיפרד מבריאן.
אני מרגישה כל כך סתומה שהסכמתי לקשר שלנו זאת הייתה טעות.טעות שאני לא יחזור עלייה. אני הסכמתי לקשר רק ביגלל המשיכה שלי כלפיו אולי אני סתם קראתי לרגש הזה אהבה אני לא יודעת אבל כרגע אני מרגישה שמה שאני מרגישה כלפיי ראיין שונה בהרבה משל בריאן.
אם ראיין בחיים לא הרגשתי פחד תמיד הלב שלי היה שלם שהייתי איתו.
אם כל נשיקה שלו הרגשתי בעננים הוא פשוט הביא לי שלווה ורוגע.
אם בריאן הרגשתי בן אדם שונה בן אדם אם יותר מידי ביטחון העזתי לעשות דברים שלא עשיתי אף פעם ולא חשבתי שאני מסוגלת.

יצאתי מהשירותים ניכנסת לחדר ארונות ושמה חליפה חמה של אדידס בצבע שחור.עכשיו נורא קר בתוך האחוזה הזאת כי כל המזגנים פועלים ודיי קפוא וגם ביגלל שרציתי לחסות את הסימן שהיה בזרועי.
היתאפרתי מעט להסתיר את העיגולים השחורים שהיו מיתחת לעיניי והיתבשמתי.
פחדתי לצאת מחוץ לחדר כי אני יודעת שאפגוש את בריאן בחדר אוכל ואצטרך לדבר איתו אבל מיצד שני יותר פחדתי שאם אני לא ירד הוא יפגע בי שוב העדפתי לרדת.
ניכנסתי לחדר אוכל שבו ישב אך ורק בריאן. מבטו עבר מצלחתו אליי ואני הורדתי את מבטי העיקר לא ליפגש אם עיניו.
היתיישבתי בכיסא מבלי להגיד דבר ומתחילה לאכול מהפנקיקים שהיו על השולחן "אמילי" התחיל לאמר אך לא הזהזתי את עיניי מצלחתי "אני רציתי לדבר איתך" המשיך "אני לא מעוניינת לדבר איתך" אמרתי בהחלטיות זה הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו ובאתי לקום מהכיסא אך הוא תפס בידיי ומשך אותי חזרה "על תלכי באמצע שאני מדבר איתך" אמר מאיים והינה שוב אותו בריאן הקר חזר "למה מה תעשה לי תרביץ לי?!?" שאלתי שעוד שנייה הדמעות עומדות לצאת מעיניי ומבטו הושפל למטה
"לא מספיק מה שעשית לי אתמול?!?" שאלתי ממשיכה "אתה יודע מה?!?" שאלתי "אני לא מבינה אותך אם אתה חושב שאתה גבר שאתה מיתייחס אליי ככה רק ביגלל הכבוד שלך אז אתה טועה אתה חרה של בן אדם ואתה יודע מה עוד אני מיתחרטת על זה שהכרתי אותך על הרגע שניהינו זוג ועוד על כל הרגעים שהיו לנו" צעקתי בוכה. כי כאב לי, כאב לי כל כך שזה מה שהוא.
היסתובבתי ורצתי לכיוון חדרי לפתע היתנגשתי בגוף חזק ונפלתי אחורה "אמילי מה יש לך?!?" שאל ראיין שהוא מושיט את ידו לעזור לי לקום נעזרתי בידו וקמתי במהירות מנסה לנגב את דמעותיי "מה קרה?!? למה את בוכה?!?" שאל שמבט דואג על פניו הוא היתקרב אליי וחיבק אותי ואני לא היתנגדתי לכך ההפך היתייפחתי בכאב לתוך זרועותיו הרגשתי שאני זקוקה לזה.לחיבוק שלו שאומר לי שהכל בסדר. למרות שידעתי שזה טעות להיתקרב אליו שוב.
הוא לקח אותי אם חיבוקו לחדרו והושיב אותי על מיטתו "היי הכל בסדר מה קרה?!?" שאל שוב מוחה את דמעותיי שהיו על לחיי "אני לא רוצה לדבר על זה" אמרתי משפילה את מבטי "על תיבכי" אמר שהדמעות המשיכו ליזלוג מעיניי "אני הולך להביא לך כוס מים בסדר?!?" שאל ואני הינהנתי.
הוא יצא מחדרו ואני נישארתי על מיטתו לפתע נישמע צילצול הודעה ניסיתי לימצוא מאיפה הרעש ואז מצאתי את הטלפון של ראיין שמונח לידיי ההודעות לא הפסיקו להישלח אז חשבתי שקרא משהו אני והסקרנות שלי.. לקחתי את הטלפון ופתחתי אותו והתחלתי ליקרוא את ההודעות שנישלחו מ "ליאם אח יקר"
ליאם אח יקר: מההה אחיי לא יכול להיותת איך הוא גילה??
ליאם אח יקר: איזה ילד על מה אתה מדבר?!? אני לא מאמיןןן
ליאם אח יקר: מה נעשה עכשיו אם הוא יגלה שזה אנחנו?!?
ליאם אח יקר: ראיין אם הוא יגלה שזה אתה הוא יהרוג אותך.
ליאם אח יקר: תענהה כברר

קראתי לא מבינה דבר אז הלכתי קצת אחורה וראיתי הודעה שנישלחה מוקדם בבוקר
מראיין:
"תקשיב ליאם אני מתת המרגל ששמתי על בריאן סיפר שאתמול בריאן הלך לבדיקות וגילה שהוא לא עקר ועוד יותר עומד להיות לו ילד מאחת הזונות שלו"

ראיין: תענה דחוףף אני לא יודע מה לעשותת.

נישמתי הפסיקה ליפעום שהבנתי הכל זרקתי את הטלפון בחזרה על המיטה ויצאתי בריצה מהחדר שלפתע מבטי ניתפס על בריאן מצמיד מישהי לקיר ומנשק אותה ליד חדרו.עד כמה מגעיל הוא יכול להיות רק עכשיו ניפרדנו?!?!??
דיי אני לא יכולה יותרר
ניכנסת לחדרי טורקת את הדלת ונועלת אותה.
אני לא מאמינה אני פשוט לא מאמינה שיש לבריאן ילד ביגלל זה הוא היה עצבני עליי אתמול ביגלל זה הוא שתה כמו משוגע פיתאום כל החלקים בפאזל היתחברו לי.
ושוב אותו הכאב חדר לי שוב אבל הפעם כפול הפעם הוא גם היה מראיין הוא יכל לעשות את זה לבריאן?!?
זה אח שלו....ולמה אני דואגת לו אחריי הכלל
זה לא מגיע לו.
איך ראיין יכל לשקר לי ככה בפרצוף שסיפר לי את הסיפור ואני האמנתי לו שהוא הילד הטוב.
ליבי נישבר לאלפי חתיכות הרגשתי שהגוף שלי קורס כמה כאב אדם יכול לעבור ביום אחד.
פתחתי את המגירה שהייתה על יד מיטתי והוצאתי ממנה כדורים לשינה עמוקה ולקחתי מימנה לפחות 7 כדורים ושתיתי אחד אחרי שני אין לי כח להרגיש את הכאב הזה יותר.
נישכבתי על המיטה עד שלט לאט עיניי התחילו להעצם ובום ראיתי שחור.

אשמחח שתגידו לי בתגובות מה דעתכן על הפרקק זה נורא עוזר לי לדעת מה הייתן רוצות שיקרה או כל דבר אחר שאתן חושבות על הסיפור שלי ועל תישכחו להצביעע♡♡