אני סתומה, אבל כל כך סתומה. אני אפילו לא שמה לב מה אני עושה, אני פשוט נופלת ביופי שלו כל הזמן.
קמתי מהצד שלו של המיטה, ועברתי לצד השני, ופשוט עצמתי את עיניי ונרדמתי.
"לא לא אל תלכי" קמתי ששמעתי צעקות, סובבתי את ראשי וראיתי את בריאן מניע את ראשו "לא תחזרי" צעק בזמן שעדיין יושן.
קמתי מהר מנסה להעיר אותו "בריאן קום" אמרתי חוזרת על זה כמה פעמיים "לא יוליה בבקשה תישארי" אמר עדיין בסיוט שלו,למה הוא חולם על יוליה?
"בריאן" צעקתי הוא פקח את עיניו במכה כשכולו מתנשם ומזיע, שערו היה פרוע.
הוא קם עדין מובהל מהסיוט שלו "הכל בסדר זה רק סיוט" אמרתי לו והוא בלי לחשוב ישר משך אותי לחיבוק והניח את ראשו על כתפי מתנשם "תירגע, הכל טוב" אמרתי והוא הסדיר את נשימותיו.
"סליחה" אמר משתחרר מחיבוקי "הכל בסדר"
"למה חלמת על יוליה?" הסתקרנתי,
"איך את יודעת?" שאל כשלסתו מתהדקת "אמרת את השם שלה" בלעתי את רוקי.
"את לא חייבת לדעת הכל" אמר בקרות כאשר קם, והולך לעבר המרפסת.
הוא נישען על המעקה ומביט בנוף המרהיב של הלילה, סובבתי את פניי לכיוון השעון של החדר וראיתי שהשעה 4:32 לפנות בוקר.
אני לא יודעת מה קורה לו, ולמה הוא מתנהג בתוקפנות שאני רק אומרת את שמה, אבל אני חייבת לברר ,אולי ראיין יודע עלייה, שאני יחזור מפריז אני ישאל אותו, אמרתי בראשי.
הנחתי את ראשי שוב על הכרית וחזרתי לישון.
"אמילי קומי" שמעתי "אמילי" חזר שוב אותו קול פקחתי את עיניי בזהירות ומול עיניי נגלו פניו של בריאן לבוש כבר "אנחנו צריכים לצאת עוד חצי שעה יש לי פגישה" אמר ואני הנהנתי את ראשי וקמתי מהמיטה צועדת לעבר השירותים.
צחצחתי במהירות את שיניי ושתפתי פנים יצאתי מהשירותים הולכת לכיוון הארון בו סידרתי את כל בגדיי ומוציאה מתוכו שמלה אדומה עם פתח בגב, ונעלי עקב לבנות.
התלבשתי הפעם בשירותים, לא רוצה שיקרה שוב קטע לא נעים עם בריאן.
נעלתי את נעליי, התאפרתי, סידרתי את שיערי, ויצאתי מהחדר מחפשת בעיניי את בריאן, רואה אותו יושב בסלון רואה טלוויזיה ושותה קפה "אני מוכנה" אמרתי והוא הזיז את עיניו מהטלוויזיה מביט בי וכמו תמיד בוחן אותי שוב ושוב עם מבטו החודר והמלחיץ, מבטו היה מין מופתע.
"אוו" אמר יותר לעצמו ואז הוא החזיר את עיניו לעיניי ואמר "הכנתי לך גם קפה" אמר והצביעה לעבר הקפה שעמד על השיש במטבח "אהה תודה" אמרתי, כל כך הרגישו את המתח המיני בינינו.
הלכתי למטבח לעבר הקפה ולקחתי אותו, שותה אותו בלגימות קלות מפניי שהיה רותח. סיימתי אותו בכמה לגימות, והשלכתי את הכוס לכיור.
"אמילי בואי, אנחנו צריכים לצאת" קראה בריאן שעמד ליד הדלת "באה" קראתי חזרה והתקדמתי לעברו.
יצאנו שנינו מהחדר נכנסים למעלית.
"תישכחי ממה שקרה אתמול" אמר ישר שנסגרה דלת המעלית ואני עשיתי פרצוף לא מובן "נו מה שקרה בלילה תשכחי מה שראית, מה ששמעת, פשוט הכל" אמר "אוקיי" לא הבנתי למה רצה שאשכח זאת, זה ברור שאני לא אשכח כלום ממה שקרה, כל זה עדיין חקוק בזיכרוני כל כך טוב.
נכנסו למסעדה בו התקיימה הפגישה של בריאן, והתיישבנו בשולחן שהזמין בריאן, מחכים לאנשים שאמורים לבוא, ובינתיים ביני לבין בריאן הייתה שתיקה וכל אחד התעסק בטלפון שלו.
התחלתי לענות לכל מיני הודעות מטרידות של סופיה שלא הפסיקה לחפור לי כמו:
"נו עשית כבר משהו מעניין עם בריאן?"
"אני מקווה שהוא כבר ראה את הסט שקניתי לך" ועוד כל מיני כאלה. כן היא משוגעת, וכן הוא ראה.
נכנסתי לצ'אט עם ראיין כותבת לו
"בוקר טוב"
"בוקר טוב חיים שלי" שלח לי בחזרה והוסיף "סליחה שלא חזרתי אלייך אתמול בערב לא הרגשתי טוב ונרדמתי" "הכל בסדר,איך אתה מרגיש עכשיו?" שאלתי בדאגה "יותר טוב" שלח
הרמתי את ראשי ששמעתי קולות קריאה לבריאן וראיתי שהאנשים איתם בריאן צריך להיפגש הגיעו.
"טוב אני יחזור אלייך, אני פה בפגישה עם בריאן" שלחתי לראיין "טוב ובהצלחה חיים שלי" שלח לי בחזרה, שלחתי לו כמה לבבות, וכיביתי את הטלפון, והנחתי אותו בצד.
אמרתי שלום לאנשים שהגיעו, אחד היה ניראה בגיל של בריאן והשני זקן עם שיער לבן, הם התחילו לדבר ובסוף סגרו עסקה שהשתלמה לשניהם.
"אני צריך שתארגני לי את כל רשימת העסקאות שאני סוגר, ועל איזה מחיר סגרנו כל דבר" אמר שיצאנו מהמסעדה "אוקיי אני יעשה את זה בערב" אמרתי "טוב בסה"כ סיימנו היום את מה שהיינו צריכים רוצה נלך קצת לטייל?" שאל בחשש
"אממ כן למה לא?".
הוא לקח אותי למגדל אייפל, עשינו קצת קניות של בגדים ומזכרות, וגם ישבנו ואכלנו גלידה.
ממש נהנהתי היום איתו לפחות היום הוא התנהג נחמד ולא מגעיל ומתנשא כמו כל הפעמיים, היום כאילו כל מה שקרה בינינו נשכח.
נכנסנו לחדר שהשעה הייתה כבר מאוחרת ממש.
הורדתי את העקבים שהכבידו על רגליי במשך כל ההליכות היום, והתיישבתי בפינת האוכל, בשולחן עם המחשב נייד שבריאן הביא לי בתחילת עבודתי אצלו, והתחלתי לעשות את מה שבריאן ביקש מימני.
בזמן הזה בריאן ניכנס לחדר לאחר כמה דקות הוא יצא מהחדר שהוא לבוש בבגדים אחרים "אני יצאתי, אני יחזור מאוחר יותר, ואל תישכחי שמחר בבוקר חוזרים אז תתכונני" אמר ובא לצאת מדלת החדר "רגע" אמרתי ועצרתי אותו והוא סימן מה? עם ראשו.
"לאן אתה הולך?" שאלתי, כמו תמיד הסקרנות...
"יש מישהי שמחכה לי..." אמר מחייך בממזריות, ואני עשיתי פרצוף ניגעל "מה לעשות אני גבר ויש לי את הצרכים שלי" אמר ויצא מהדלת, והדקירה בלב הגיעה לי.
למה לעזאזל זה כל כך מציק לי? שאלתי את עצמי.
YOU ARE READING
את שייכת לי
Romansa-סיפור גמור- "די תעזוב אותי" צעקתי וניסיתי להוציא את ידי מאחיזתו ללא הצלחה "לאן את רוצה ללכת?" שאל "רחוק מימך" אמרתי והתחילו ליזלוג לי דמעות מהכאב שהרגשתי בידי מאחיזתו "את בחיים לא תצליחי להיות רחוקה ממני כי את שייכת לי" ענה ועזב את החדר בטריקת דלת...
