"מההה?" שאלתי כדי לאמת את שמיעתי, כאב לי שאמר זאת, שהוא מכולם אמר את זה.
"מה ששמעת, ככה את הולכת ומתנשקת עם כל אחד את פשוט מגעילה" אמר כאשר פרצופו היה נגעל.
עם דיברו הוא צעד לעברי, ופה כבר לא יכולתי להחזיק את עצמי והחטפתי לו סטירה כל כך חזקה שאפילו ידי כאבה.
"איך אתה מעז להגיד דבר כזה, חתיכת סנוב מגעיל" צעקתי לעברו ביזמן שהוא עוד מתאושש מהסטירה שהחטפתי לו.
"מה את עושה? חתיכת זונה מפגרת" צעק באגרסיביות.
לא יכולתי כבר, הלב שלי פשוט התרסק.
הוא עלה על כל גבול אפשרי, פעם ראשונה אוקיי הוא הסתפק בסטירה, אבל פעם שנייה ממש לא...
הרמתי את ברכי לכיוון חלקו התחתון של גופו, והבאתי לו מכה כל כך חזקה.
הוא מכאבים השתטח על ריצפת החדר הקרה והחזיק בחלקו התחתון של הגוף בכאבים מתקפלים.
"אני אהרוג אותך" דיבר בקושי רב כשפניו נהיות אדמות כעגבנייה.
"שלא תעז לקרוא לי זונה, איך אתה יכול לחשוב שאני אתנשק עם הבן אדם המגעיל הזה, אני עם אח שלך, הוא נישק אותי בכוח" צעקתי והרגשתי את זרם הדמעות המתפתחות מעיניי כבר לא יכולתי להחזיק את עצמי.
כל כך רציתי לברוח עכשיו מהחדר ולא לחזור לכאן לעולם, רציתי להיות רחוקה ממנו עכשיו, אבל אני לא מכירה את המקום, וגם ממש מאוחר ואני מפחדת.
המקום היחיד שיכולתי לברוח אליו זה לשירותים שבחדר.
העברתי בו מבט אחרון של שנאה וראיתי שעדיין מתקפל מכאבים על הרצפה. זה כל כך מגיע לו.
רצתי לשירותים נועלת את הדלת פשטתי את בגדיי כי הייתי זקוקה לאמבטיה חמה שתרגיע אותי מכל האקשן שקרה היום.
נכנסתי לתוך המים החמים ועצמתי את עיניי, מנסה לשכוח מהכול.
דמותו של ראיין הגיחה בדמיונותיי, נזכרתי באותו היום בבית שלו, בחצר, שאמר לי שהוא אוהב אותי ונישק אותי.
דבר שהכניס אותי לסערת רגשות עצומה כלפיו.
אני כל כך מתגעגעת אליו, וזקוקה לו עכשיו יותר מכל.
חשבתי שאוכל להתקשר אליו כשאצא מהאמבטיה, אבל השעה כמעט 12 בלילה, ממש מאוחר, ואני בטוחה שהוא כבר ישן.
יצאתי מהאמבטיה שהספיקה כבר להתקרר משהותי הרבה בה.
נזכרתי שלא לקחתי איתי בגדים, וישר קיללתי את עצמי על זה, חיפשתי באחד הארונות מגבת ומצאתי חלוק לבן, לקחתי אותו, שמתי, וקשרתי אותו על גופי, יוצאת מהשירותים בשקט מחפשת את בריאן ולא רואה אותו בשום מקום, ומנצלת את ההזדמנות לרוץ למזוודה ולהתלבש.
הוצאתי מהמזוודה את הסט השחור של ההלבשה תחתונה של קלווין קליין מה שסופיה הביאה לי ליום הולדת, דבר שבחיים לא הייתי מסכימה לעצמי לקנות, בשל מחירו הגבוהה.
שמתי אותו על גופי.
רעשים של צעדים נשמעו מאחוריי, וליבי החל לדפוק בחוזקה.
הסתובבתי במהירות, רואה את בריאן "תסתובב" צרחתי עליו וניסיתי להסתיר את גופי עם ידיי, כמה שיכולתי.
"שום דבר חדש שללא ראיתי" אמר בגחמנות והתיישב על המיטה, מסתכל עליי כנהנה מהנוף.
"אידיוט מעצבן" צרחתי עליו כשאני מאגרפת את שניי כפות ידיי מצידיי גופי, אני שנייה מלהרוג אותו.
הוא לא התייחס אליי, והוציא את הטלפון הנייד שלו מכיסו וגלש בו, ניצלתי את זה שלא ראה, והלבשתי על עצמי פיג'מה קצרה.
"את יותר יפה בלי זה" אמר מפלרטט כמו תמיד, כאשר סוגר את הטלפון ומניח אותו על השידה שהייתה על יד המיטה.
עיניו היו עליי, וניסיתי להתעלם ממנו כמה שאני יכולה ונכנסתי למיטה תחת השמיכה החמה והסתובבתי עם גבי אליו, עוצמת את עיניי, מנסה להירדם, ללא הצלחה.
הרגשתי את מבטו עליי גם כשעיניי לא ראו אותו, מבטו היה כמו לייזר חם.
לפתע המיטה זזה ובריאן כבר לא היה עליה, פקחתי את עיניי והאורות כבו, החדר נהייה חשוך, כך שרק היו אורות קטנים מהחלון הגדול של המרפסת.
המיטה שקעה ובריאן נשכב בה בחזרה, השמיכה זזה וגם הוא נכנס מתחתיה.
בדיוק כשבאתי לעצום את עיניי שנית הרגשתי את נשימותיו על צווארי ואת ידיו על מותניי.
"אני מצטער" לחש לאוזני וגרם לצמרמורת עבה בכל גופי.
"אני באמת לא יודע מה עבר עליי באותו רגע, אולי זה מקנאה, אבל באמת שאני לא יודע, בחיים לא הרגשתי את ההרגשה הזו" המשיך, כשידו עולה ומלטפת את כתפי, כמה זרמים הרגשתי באותו רגע, רק אלוקים יודע.
שתקתי והמשכתי להקשיב לו "אני מקווה שתיסלחי לי" אמר ונישק אותי בראשי, הטף אותי עם זרועותיו בחיבוק וכך נרדמנו שנינו.
YOU ARE READING
את שייכת לי
Romance-סיפור גמור- "די תעזוב אותי" צעקתי וניסיתי להוציא את ידי מאחיזתו ללא הצלחה "לאן את רוצה ללכת?" שאל "רחוק מימך" אמרתי והתחילו ליזלוג לי דמעות מהכאב שהרגשתי בידי מאחיזתו "את בחיים לא תצליחי להיות רחוקה ממני כי את שייכת לי" ענה ועזב את החדר בטריקת דלת...
