את שייכת לי

☆פרק 41☆

"אמילי" ראיין אמר באמצע שחיבק אותי "מה?!?" שאלתי "אני חייב שתעני לי על השאלה הזאת" אמר והיסתכל בעיניי ואני הינהנתי מחכה שישאל "עדיין יש לך רגשות כלפיי?!?" שאל ואני הורדתי את עיניי מעייניו. אני יודעת מה אני מרגישה אבל אני לא רוצה להגיד. אני מפחדת להגיד.
"זה לא משנה מה אני מרגישה ראיין על תחשוב שסלחתי לך כי אני עדיין כועסת על מה שעשיתה לבריאן זה לא היה בסדר ביכלל" אמרתי "עוד פעם את מגנה על בריאן, אחרי כל מה שהוא עשה?!?" שאל מופתע ואני הישתתקתי.הוא צודק. אני כל הזמן מנסה להגן על בריאן ביזמן שהוא עושה את כל הדברים הרעים.
"מה עשיתי?!?" לפתע קולו של בריאן הגיח מאחוריי ואני הישתחררתי מזרועותיו של ראיין בבהלה ובריאן היסתכל עליי במבט פגוע ואז העביר את עינייו לראיין
"אז אתה לא זוכר מה עשיתה.. בוא אני יזכיר לך איך אנסתה את חברה שלי שהייתה רק בת 14" אמר ראיין מנסה להזכיר לו לפתע פרצופו של בריאן הישתנה לעצבני "מה?!?" שאל בשוק מדבריו של ראיין "תפסיק לשקר אתה יודע טוב מאוד שלא אנסתי אותה היא באה אליי לבד כי היה נימאס לה ממך" אמר בריאן ופניו של ראיין היתקשחו
"בריאן תפסיק להצדיק את עצמך. אתה יודע מה היא עברה אחריי זה?!? כמה טיפולים היא הייתה צריכה לעבור בישביל לעבור את הטראומה?!? אתה לא יודע כי לא היית שם אחריי מה שעשית" אמר ראיין לבריאן מוציא כעס שאגר כבר במשך שנים "מה איזה בולשיט היא סתם עשתה את זה כדי לקבל צומת לב" אמר בריאן וכבר לא ידעתי מה לעשות?!? למי להאמין?!?
"בריאן תגיד את האמת. שאתה פשוט אנסתה אותה וזהו למה להכחיש את זה" אמר ראיין מיתגרה בבריאן.
ובריאן מההיתעצבנות תפס אותו בחולצתו של עם שתיי ידיו מעיף אותו מהחדר "תעוף מכאן ליפני שאתה תיגמור בלי פרצוף" צעק עליו בריאן שכולו אדום ורותח מזעם ואני נישארתי עמומה במקומי.
ראיין ייצא מהחדר בכעס ובריאן החל להיתקרב לעברי.
כל כך פחדתי עכשיו שיעשה לי משהו אחריי שראה אותי ואת ראיין מחובקים.
"אז מה עכשיו עברת לראיין?!?" שאל עצבני "למה עשיתה את זה?!? שאלתי לא מיתייחסת לשאלתו הקודמת "אנסתה ילדה בת 14 אתה קולט?!?" שאלתי שדמעות נופלות מעיניי לא מאמינה למה שאמר קודם לראיין "הרגע אמרתי שלא עשיתי את זה. היא עשתה  את זה איתי בהסכמה מלאה" צעק עליי בריאן "מה את חושבת שאני?!?" שאל "אני כבר לא יודעת מה אתה מסוגל לעשות" אמרתי משפילה את ראשי ומציצה ליראות את תגובתו וראו בעינייו את הפגיעה מדבריי "אוקיי הבנתי אז על תאמיני לי תמשיכי להקשיב לשקרים של ראיין" אמר מיסתובב הולך לכיוון הדלת ומיתכוון לצאת אך הוא היסתובב וניראה ששכח לאמר משהו "אהה והאמא של הילד שלי תבוא לכאן ישר שהילד יוולד ואת לא זזה מכאן ואני לא שואל אותך את זה" אמר בקול קר ואז מיסתובב ויוצא מהדלת "לעזעזל איתך" צעקתי ודפקתי את ידיי בקיר מהכעס
כשהדמעות מיתגברות יותר ויותר אני לא יכולה ליסבול אותו יותר חשבתי בכעס.

_                                                                                 
                                                                                  
                                                                                   כעבור 3 חודשים:

"היי, רונית" אמרה לי מציגה את עצנה בחיוך מושיטה את יידה הפנויה כי ביידה השנייה החזיקה את התינוק הקטן שנולד "אמילי" אמרתי בחיוך צבוע לוחצת את יידה כשבריאן עמד מאחורי רונית ושם לב לחיוך המזוייף שהיה על פניי.
הם חזרו עכשיו מבית החולים. רונית ילדה ליפני שלושה ימים ובריאן היה איתה בכל  התהליך הזה זאת אומרת בכל שלושת החודשים האחורנים של ההריון הוא בילה מחוץ לבית אצלה ואת זה אני יודעת לפי השיחה ששמעתי שהוא דיבר עם חבר שלו שהסביר לו לאחר ששאל אותו איך הילד אז בריאן ענה שהוא נימצא אצלה בבית כל יום דואג לה ורואה שהכל בסדר. דבר שנורא כאב לי שהוא איתה בכל יום ביזמן שאני נעולה בבית לבד רק ביגלל שהוא לא מסכים לי לצאת ביכלל אפילו לא לטייל קצת בחוץ. הוא הגביר את השמירה של הבית מאז שהוא תפס אותי חוזרת מטיילור.
אז כן זה נורא קשה להיות תקועה בין 4 קירות כל יום כך שליפעמיים עברה בי המחשבה שעדיף להיות בכלא מאשר להישאר עוד יום נעולה בבית הזה.
כל החודשים האלה הוא בקושי היתייחס אליי וגם אם כן זה היה בגסות וקרות.
"בואי רונית אני יראה לך את החדר שלך" אמר שולח לי מבט קר והוקף אותי הולך לכיוון המדרגות שרונית אחריו. לרגע ניזכרתי ביום שרק הגעתי לכאן אבל הדבר שהציק לי שלה הוא מראה לבד את החדר שלה ולי הוא שלח מישהי כדי שתראה.כניראה היא יותר חשובה לו.
נו ברור יש לו ילד מימנה!! אמר תת המודע שלי.
אולי הוא כבר היתגבר עליי ורוצה להיות עם האמא של הבן שלו?!? למרות שזה הגיוני אבל כבר לא ידעתי מה לחשוב.

אבל הדבר היחיד שידעתי זה שאף פעם לא היתגברתי עליו ואף פעם לא אתגבר אם כל הרע שהוא עשה. אחרי כמה זמן מאז שדיברתי עם בריאן על האונס שחשבתי על זה יותר ויותר אני האמנתי לבריאן אני לא יודעת למה אבל משהו במבט שלו ובעיניים שלו אמר לי שהוא צודק.
ראיין לא חזר לבית אפילו פעם אחת מאז שבריאן סלק אותו כניראה שגם הוא כבר שכח מימני.
נותר שלבסוף נישארתי לבד.
כל אחד עסוק בחיים שלו עכשיו לבריאן יש ילד אז ביכלל רונית והילד יקבלו את כל הצומת לב בבית ורק אני מרגישה כמו עוד רהיט בבית שאין לו חשיבות.

אז זה הפרק של היום מקווה שאהבתן ואני נורא אשמח לקבל את הדעה שלכן לגביי איך הסיפור עד עכשיו והאם הוא מותח?!? ומה תירצו שיקרה בהמשך♡♡
על תישכחו להצביע ולהגיב אוהבת מלאא♡